על כל תשובה – שאלה

אלול – חודש התשובה. אצל כל יהודי זז משהו כשמגיע חודש אלול. אבל לא תמיד אנחנו יודעים מה לעשות עם ה"זז" הזה. במוסדות הלימוד עוד יש חידוש מובנה במערכת – שנה חדשה, שיעור או כיתה חדשים. אבל בעולם המבוגרים – אפילו זה איננו. ובכל זאת, כל אחד מרגיש משהו, כל אחד מנסה לחדש משהו באלול.

תשובה תחתונה ותשובה עליונה

בחסידות מלמדים אותנו שהתשובה שאנחנו מחפשים יכולה לבוא בכמה רמות. יש "תשובה תתאה" – תשובה תחתונה, שעוסקת בשיפור המעשים שלנו. לשמור טוב יותר על השולחן ערוך, לסור יותר מן הרע ולעשות יותר טוב. ויש "תשובה עילאה" – תשובה עליונה, שעוסקת בשינוי פנימי יותר, שינוי היחס שלנו לה'.

ניקח דוגמה פשוטה: הילד שלנו חזר מהגן בוכה, כי "העליבו אותו". אנחנו יכולים לומר לו שלא כדאי להיעלב, ואין דבר, ולא לקחת ללב. זה יכול לעזור במקרה ספציפי, אבל בסופו של דבר, אם אני לא לוקח ללב שוב ושוב את מה שקורה מסביבי – אני מפתח אטימות לסביבה, או מעמיס על הלב הרבה מאד דברים קטנים ומצטברים. ואני יכול לבקש מהילד לספר לי מה הייתה הסיטואציה המדויקת, ולהבין איתו ביחד את נקודת המבט של הילד השני – ובמקרים רבים יתברר שלא היה כאן כל עלבון, אלא חוסר הבנה. זה קצת יותר קשה לביצוע במקרה הבודד, אבל לאורך זמן התוצאה היא פיתוח היכולת לתקשר עם הסביבה ברמה הרבה יותר גבוהה, ובמקום שיצטברו על הלב פגיעות קטנות – הלב מתנקה ומתחדש, ומתרחב להכיל גם את הזולת.

תשובה של מערכות יחסים

כך גם לגבי ה' בכלל. אנחנו יכולים לרדוף אחרי עצמנו בניסיון לתקן את ההתנהגות שלנו, פרט אחרי פרט, ואנחנו יכולים להשקיע מאמץ בחשיבה מחודשת על החיים שלנו ועל היחס שלנו עם ה', כך שכל הגישה שלנו תשתנה, וממילא גם ההתנהגות [לחשיבה מהסוג הזה קוראים בחסידות "התבוננות"].

כך גם במערכות יחסים אנושיות. אני יכול לעבוד על עצמי לכבד את אשתי, וכל יום מחדש להרגיש שאני עושה מעל ומעבר, ואני יכול לעצור ולהתבונן בקשר שיש לי אתה, כמה טוב לי, כמה זכיתי לבית כזה מוצלח, לשותפות כזו טובה, ואז אני לא אצטרך להתאמץ ולעשות מעל ומעבר כדי לכבד אותה – אני אכבד אותה בשמחה ובטבעיות. וכמובן, תאמרו אתם – מה יותר מוצלח?

תשובה בעסק

אותה נקודת מבט נכונה גם בעסק. כשאני רוצה לשפר את מה שקורה בעסק שלי, אני יכול להיכנס לפרטים ולשפר נקודה נקודה. ולפעמים זה גם נדרש – תכנון מוצלח ללא ביצוע קפדני לא ייתן תוצאות טובות. אבל לפעמים זה מחטיא את המטרה, ומה שנדרש באמת זה שינוי בגישה.

ניתן שתי דוגמאות לכך. אחת – בניהול עובדים. כאשר אני לא שבע רצון מתפקוד העובדים שלי, למשל הם מאחרים הרבה, השירות לא ברמה שהייתי רוצה והתחושה שלי היא שהם קצת "ראש קטן", אני יכול למפות את הבעיות ולהתחיל לטפל בהן אחת אחת. אבל הרבה יותר מועיל יהיה להתייחס לאווירה הכללית – מה יגרום לעובדים לשמוח לבוא לעבודה, לרצות להגיע מוקדם ולתת את הנשמה. זה דורש שינוי כללי, שינוי גישה, ולא טיפול פרטני. אחרי שינוי הגישה נרצה גם להביא אותו לידי ביטוי בפרטים, אבל שינוי הגישה חייב להיות קודם.

דוגמה שניה – בעיה במודל העסקי. לפעמים בעל עסק נתקל ב"תקרת זכוכית" – הוא לא מצליח להגדיל את ההכנסות שלו. לפעמים הקפדה על ביצוע טוב יותר – חסכון בעלויות, ניהול זמן איכותי יותר ומיקוד בלקוחות טובים – יעשו את העבודה. אבל הרבה פעמים כל אלו ישפרו את התוצאות בעשרות אחוזים בודדים, כאשר מה שנדרש הוא שינוי מהותי של מאות אחוזים. דוגמה נפוצה לכך היא בעל מקצוע שמחייב לפי שעות, וממילא מוגבל ביכולת שלו להרוויח, שצריך לשנות את כל בסיס ההתייחסות שלו ולחייב לפי מוצר או לפי ערך מוסף שהוא נותן. גם כאן, השאלה שצריכה להישאל היא – ממה אני מרוויח את הכסף היום, וממה אני יכול להרוויח כסף בעתיד, שיאפשר לי לגדול משמעותית?

לאיזה שאלה אתה עונה?

מה שיוצא מכאן הוא שאיכות התשובה מושפעת פחות מהפרמטר של התשובה שעשיתי, מאשר מהפרמטר של איזו שאלה שאלתי. השאלה הגדולה יותר תוביל למהפכה. השאלה הקטנה תוביל לשינויים מקומיים.

השאלה שאני צריך לשאול את עצמי היא – איזה שאלה אני רוצה לשאול? האם אני מחפש תשובות לשאלות קטנות, או שהגיע הזמן לחפש את השאלות הגדולות יותר?

המלך בשדה

בשולי המאמר אני רוצה להוסיף עוד משהו. על פניו, נעשה כאן במאמר שימוש בענייני קודש, כדי לבאר ענייני חול – לקחת מושגים של תשובה שמקורם ומקומם בעבודת ה', ולתרגם אותם לעסק. וזה אולי שימוש לא ראוי, מעין "מעילה בקדשים".

אז קודם כל, אני רוצה לקוות שהמשלים העסקיים, מלבד מה שהם מאירים באור חדש את העסק, יהיו גם "מחזירי אור" לעבודת ה' של כל אחד מאתנו, ויתרמו את תרומתם גם במובן הזה.

ושנית – דווקא בחודש אלול יש עניין מיוחד לחפש את הקודש בתוך החול. בדורות האחרונים התפרסם מאד המשל של אדמו"ר הזקן בעל התניא, לפיו בחודש אלול "המלך בשדה" – ה' נמצא בחוץ, נגיש לכל אחד ואחד, "קראוהו בהיותו קרוב". פחות מפורסם החלק השני של המשל הזה, כאשר בעל התניא מסביר ש"השדה" פירושו – המקומות בנפש שבהם לא פגשנו את ה' במהלך הזמן שחלף. מקומות החולין. ה"בית" במשל הזה הוא בית הכנסת, המקום שבו זכרנו את ה', ואילו השדה והמדבר הם המקומות שבהם שכחנו מקיומו.

אם חשבנו שבאלול תפקידנו לחזור לבית הכנסת ולשכוח מהעסק – אומר לנו בעל התניא שתפקידנו קצת שונה. אנחנו אמורים לזכור את ה' גם בעסק, ודווקא שם למצוא אותו, גם אם לא זכרנו אותו שם במשך כל השנה.

ובהקשר של המאמר הזה: חשיבה מעמיקה יותר על העסק אמורה להוביל אותנו גם לשאלות המהותיות יותר, על מקומו של העסק בחיינו בכלל ובקשר שלנו עם ה' בפרט. חשיבה כזו יכולה לפתוח פתח לשיפור אמיתי באיכות חיינו, ובתרומה של העסק לאיכות הזו.

סליחה על האריכות, שתהיה שנה טובה לכולנו, וכתיבה וחתימה טובה!