מערכת הקרבנות מחולקת לשני סוגים: קרבנות יחיד וקרבנות ציבור.
האדם היחיד מביא קרבן – הוא לעצמו.
נציגי הציבור מביאים קרבן ציבור (כמו תמיד ומוסף) – קרבן אחד בשם כל העם.
קרבן הפסח נמצא באמצע, בין היחיד והציבור.
הקרבן הזה מבטא את התגבשות היחידים לציבור!
כמו שכל יהודי צריך לעבור ברית מילה (הבנות נחשבות מהולות מלידתן), כך כל יהודי צריך להשתתף בפסח.
כל הקרבנות מלבד פסח הם ביטוי של עבודת ה' (כמו תפילה, עבודה שבלב), ועיקר הקרבן הוא מה שקרב לה' (על המזבח). ואילו פסח "לא בא מתחילתו אלא לאכילה" – העיקר הוא שאנחנו נאכל משולחנו של ה'. סעודה משותפת המקרבת אותנו זה אל זה, כעבדים ובנים של ה'.
מפסח אפשר ללמוד איך למעשה מתגבש הציבור. מצד אחד, יש כלל גדול, כל עם ישראל בדור הזה, ועוד יותר – כל עם ישראל לדורותיו ("ציבור לא מת"). אבל כדי לייצר בפועל את הציבור, כדי להצטבר, צריך לפעמים להתחיל מהיחידים.שני יהודים, עשרה יהודים, משפחה או חמולה, או כל צירוף שהוא – כך 'נדבקים' היחידים זה אל זה, יוצרים תא ראשוני, חבורה בסיסית.
ערב פסח תשע"ז, נתחיל להתגבש כציבור. חבורות-חבורות, קהילות וקבוצות, המכריזים על עצמם: יהודים הננו, מאמינים בה' ורוצים להיות עמו וצאן מרעיתו. כך יצטרף הציבור הגדול, מיחידים לעם סגולה.
פסח כשר ושמח לכולם!
איך זה שלא מתחברים למאמר הניפלא ""ואין אנחנו יכולים לעלות.." - האומנם?" 2 כ' ניסן תשע"ז 09:13 יהודי
חזק שנזכה 1 ט"ז ניסן תשע"ז 13:11 יהודי