"שרידי אש" בורשה

אני רוצה לשתף את הקוראים בדברים שקראתי מאת הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, בעל שו"ת "שרידי אש", בהקשר לתקופת השואה. על תולדות ישראל ראוי ללמוד מתוך מבט של תורה ואמונה, ומה טוב לקרוא מבעד למשקפיים של גדולי ישראל!

הנה קטע ממה שכתב השרידי אש עצמו על זכרונותיו מגטו ורשה:

בגיטו ראינו בעין את ירידתו ושפלותו של האדם כשהוא ריק ממוסר אלוקים ונטול מצפון אנושי. אכזריותו של זה עולה פי מונים על זו של חיתו טרף. אחרי שחוסל הגיטו, ואחרי שנכחדו עדי ראיה ושמיעה לזוועות הנוראות, באו "סופרים גבורי עט" בתלונה על שוכני הגיטו שלא התקוממו בעוד מועד נגד מעניהם הסדיסטיים, על שעמדו באפס מעשה מסביב לבור האבדון והכליה שחפרו לרגליהם מרצחים ושודדים ולא התייצבו בכח נגדם באמירת "תמות נפשי עם פלשתים".

המתאוננים ככה אינם בקיאים במזימות של רשעי עולם. ה"אקציות" הרצחניות נעשו בתכנון אשמדאִי מחושב, בסדר אכזרי ובצורה של לעיגה לאיד, עד כדי להמית בלב כל את רצון החיים, להכחיד כל ניצוץ של תקוה וחשק להצלה. ההשמדה לא באה במהירות הבזק, אלא באה מעט מעט, דרגה אחר דרגה. החיסול נעשה בהסדר מכוון, "במדעיות גרמנית" יסודית. כשהגיע הקץ הנורא לא היו כאן אנשים חיים אלא צללים מעונים סחופים ודוויים אכול ייאוש ומפרפרים בין חיים ומוות. לא נשאר בנשמתם רגש חי, מלבד כמיהה לחדלון גמור שישים קץ לייסורים קשים מנשוא. כלום יש לתמוה שלא קמה בהם עוד רוח להתקומם ולעמוד על נפשם?...

רק מתוך ידיעת המצב כמו שהיה יש להעריך את עלילת הגבורה של ההתקוממות הספונטנית בתוך הגיטו המעונה והמושפל. סוף סוף נמצאו גואלים לכבוד העם הבזוי והשסוי, צעירי ישראל שלא יכלו לראות יותר בגסיסה ארוכה של מאות אלפי נפשות אחים ואחיות התאוששו ובאִזוּר שארית כוחם השיבו גמול צודק למענים האכזריים. וכך היה המרד של הגיטו לדף מזהיר בתקופת החשיכה ההיא.

המורדים, יהודים מכל המינים, בונדאים, ציונים, מזרחיים, ואגודאים – שעמדו על סף הוודאות הגמורה של כליון וגוויעה מתוך ייסורי גיהנום – לא חתו ולא זעו, אלא התחשלו בגבורה על אנושית כדי לנקום דם עמם השפוך. במיתתם, מות גיבורים, קידשו שם שמים המחולל...

[מתוך 'לפרקים' עמוד קסד]