לרקוד בכנף אחת

בחדשות דווח על מתפללי בית כנסת בכפר יונה שרקדו בשמחת-תורה, גברים ונשים יחד, כשהם אוחזים יריעות ספר תורה פרושות. לא התעמקתי בפרטי הסיפור, ואני כותב הרהורים מרושם ראשוני.

ובכל זאת, אחרי לימוד הזכות, חייבים לומר שהמעשה אכן חמור. מבלי להכנס להגדרות ומראי-מקומות, ודאי שמעשה כזה אסור על פי ההלכה, ומהווה בזיון לספר התורה. על רגל אחת, נראה שזו המחשה טובה (ועצובה) לכלל הגדול שאהבה חייבת יראה. בספרים הקדושים נאמר שאהבה ויראה הן כשתי כנפים של צפור, ועם כנף אחת אי-אפשר לעוף, וגם לא לרקוד...

אפשר לומר על התורה המון דברים יפים, היא המורשת שלנו, ארון הספרים היהודי, יש בה חכמה מופלאה, ואנו מאד אוהבים אותה. אבל חייבים גם יראה, כמו המושג הפשוט "יראת שמים" – המתבטאת למעשה במחויבות להלכה המקובלת בישראל. מעניין שבמקורות, בתנ"ך ובחז"ל, כשרוצים לומר על אדם שהוא הולך בדרך הנכונה לפי התורה, משתמשים דוקא בביטוי של יראה, ולא של אהבה (למרות הציווי המפורש על אהבת ה'). אהבה ללא יראה, היינו ללא סייגים, הופכת לזנות וניאוף.

אם אני אוהב דבר מסוים, אבל איני מכיר במושג של יראה, יוצא שחסרה לי רגישות, שכן יראה פירושה גם זהירות שלא תפגם האהבה והכבוד. ממילא, ללא יראה, האהבה עצמה הינה חסרה. אתה אוהב את ספר התורה? ובכן, היראה שבאהבה הזו מניעה אותך לשאול, מה ספר התורה רוצה כביכול? האם הוא "מרגיש בנוח" להתערטל מהתיק שלו ושיגעו בו בידים? התשובה היא לא. אלא שהתנועה הריפורמית, ככלל, מתנערת ממחויבות לתורה ופורקת את העול של יראת שמים, עד לחילול כל קודש והתבוללות כפשוטה. למרבה הצער, הרבה יהודים תמימים שלא זכו לגדול על ברכי היהדות האותנטית (יהודים מהסוג שרבי לוי יצחק היה מחבק באהבה), הולכים שבי אחרי התנועה הרפורמית, ההולכת ומתפשטת גם בארץ, והדבר צריך להדליק אצלנו אור אדום.

יש לומר לאותם אנשים: בנים אהובים, אל תתנו לאהבה לקלקל את השורה. התורה מבקשת מכם קורטוב של יראה, שיהפוך את האהבה לאהבת אמת. "עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה שאין אוהב שונא, ועשה מיראה שאם באת לבעוט אל תבעט".

עוד בנושא:

•"מזכיר את הפוגרומים של אויבינו"