רוצים לתת אמון, באמת

סוף עידן האידיאולוגיה בפוליטיקה?

מי שעוקב אחרי ההתרחשויות הפוליטיות האחרונות עלול לקבל סחרחורת. הפילוגים, האיחודים המלאכותיים, השריונים והמאבקים, יוצרים אצל רבים תחושת מיאוס מהפוליטיקה.

תופעה שבעבר היתה נחשבת מכוערת ומגונה, מעבר למפלגה יריבה בגלל חוסר התברגות במקום גבוה במפלגה הנוכחית, נחשבת היום כדבר הסביר והמובן מאליו. פוליטיקאי שהפסיד בבחירות מקדימות במפלגתו אשר לא ינצל הצעה טובה במסגרת אחרת, ייתפס כמיושן וכלא מבין עניין.

חיבור אינטרסנטי מובהק בין מפלגות אשר לכאורה אין ביניהם דבר לבד מניתוח סקרים שכך ניתן לצבור יותר כוח, מתקבל היום כלגיטימי ומתבקש.

במבט ראשון נדמה כי אין יותר שום ערך, הכל מאבקי אגו ותו לא. אם "מועמדת לראשות ממשלה" יכולה לעבור כל שנתיים - שלוש ממפלגה למפלגה ועדיין להיות רלוונטית לראשות הממשלה (טוב, נו..), כנראה שבאמת כבר אין שום אידיאולוגיה, רק כיסאולוגיה.

במבט מעמיק יותר, אפשר לראות בזה גם סוג של התקדמות ולא רק הידרדרות.

מנהיגים ללא דרך וכיוון

בעבר, כשהמאבק היה על ערכים ודרך (כביכול), כל ציפייה הולידה בסופה אכזבה. כשמנהיג נואם נאומים מרשימים אך בסופו של דבר נכנע למציאות הקשה ("דברים שרואים מכאן לא רואים משם" וכו') הדבר יוצר משבר וייאוש.

כיום, כמעט נדמה שההיפך הוא הנכון. מנהיגים מבהירים שאין להם כיוון ודרך, וגם אם יש להם, זה לא באמת העניין. הרבה יותר מלהבהיר מהי תפיסת עולמו, אם ישנה כזאת בכלל, הפוליטיקאי מבקש את אמון הציבור באישיותו. השדר הוא: "מה אחליט מחר לאור התפתחות מסוימת שתצוץ? האמת, אין לי שמץ של מושג. סימכו עלי שאכריע הכרעה נכונה".

כוכב הבחירות הקודמות, יאיר לפיד, נשאל באחת מהופעותיו המתוקשרות מה יעשה בסיטואציה מסויימת. לאחר שענה, הקשה עליו המראיין "הרי במצע מפלגתך כתוב הפוך מדבריך?" מר לפיד לא התבלבל לרגע, וענה שהוא לא ממש זוכר מה כתוב במצע מפלגתו, והאמת שזה גם לא כל כך חשוב... עכשיו זה מה שנראה לו נכון...

והציבור נהר לקלפיות והצביע עבורו. כמה מתוך מצביעיו ידעו מה תהיינה עמדותיו בתחומים מהותיים? האם הוא עצמו ידע?

ומהי רמת ההיכרות של הציבור עם עמדות הכוכב הנוכחי (נכון לרגע זה) כחלון?

דמוקרטיה – אי אמון באדם

לכאורה, מציאות מדכאת, אובדן דרך וערכים. למה זה גם סוג של התקדמות?

בואו נחזור אחורה, שוב, ונבין מהי בעצם דמוקרטיה.

דמוקרטיה היא שלטון העם, ככה למדנו בשיעורי אזרחות, נכון? כלומר, הענקת הכוח לכולנו, ובעצם פיזור הסמכויות בין כלל האזרחים.

מה לעשות, לא ניתן באמת לנהל מדינה ע"י מיליוני אנשים, על כן האזרחים בוחרים הנהגה מייצגת, זמנית, מוגבלת בסמכויותיה, מבוקרת ע"י גופים נוספים (תקשורת, מערכת המשפט ועוד), ובעיקר - ניתנת בכל רגע להחלפה.

נשמת אפה של הדמוקרטיה היא פיצול הסמכויות, ויכולת הביקורת של מערכות זו על זו, וגם הסמכות שניתנת, ניתנת לזמן קצוב בלבד. עיתונות חופשית, ביקורת וחשיפת שחיתויות הן הבסיס של מדינה דמוקרטית.

על רקע ההיסטוריה האנושית רווית השחיתויות והכוחניות, הכריע העולם "הנאור" שאין לתת אמון באיש, וכל הענקת סמכות (רק כי אין ברירה, כנ"ל) תוגבל ותלווה במקסימום חשדנות וביקורת. האדם הוא רע, ואם יינתן בידיו כוח הוא ינצל אותו לרעה.

הפוליטיקה החדשה: הבעת אמון בדמות אגואיסטית

והנה, אחרי שנים רבות של אכזבות ממנהיגים שהפרו את התחייבויותיהם לציבור, באים פוליטיקאים ומבקשים: תנו בנו, באישיות שלנו, אמון. לא בדרך, לא באידיאולוגיה. אין לנו מושג מה נחליט מחר, ואין לנו כל כוונה להתחייב על כיוון, שהרי כל התחייבות תופר אם רק יהיה בכך צורך.

כבר התבגרנו והבנו שאין באמת ערכים שמישהו מאמין בהם ומחוייב להם (כך לטעותם, כמובן) ולכן אנחנו אפילו לא מנסים למכור לכם אידיאולוגיה, רק דמות לקבלת אמון. תאמינו בנו שנכריע נכון בכל צומת הכרעה. (המצע הרשמי הוא רק סיפור כיסוי כי צריך להגיד משהו. אין בינו לבין ההתנהלות שום קשר, ואף אחד גם לא יתרעם על אי כיבוד המצע)

לכן לא משנה אם אתמול הייתי בליכוד, היום בקדימה ומחר בעבודה.. (היה עוד משהו באמצע, אני כמעט בטוח.. אבל מי זוכר כבר?) העיקר זה שאני מנהיגה חזק ה שיודעת לקבל החלטות. עזבו אידיאולוגיה, לכו עלי! תנו אמון בי.

הנהגת משיח – אמון מלא במי שקשור בכל ליבו לה'

ואנו, מה אנו מבקשים? לאיזו הנהגה אנו מייחלים ומצפים?

אנו רוצים משיח. מלך המשיח.

מלך?? רגע, לא התבלבלנו?

זה הרי ממש לא מסתדר עם תהליך ההתפתחות החברתית של האנושות. אחרי כל כך הרבה ניסיונות שהוכיחו את חוסר הכדאיות שבהענקת סמכות טוטאליות לשליט יחיד, אנחנו שוב בסרט הזה? האם לא למדנו כלום מההיסטוריה?

ובאמת, מהו הציור של הנהגת מלך המשיח? למה זה בכלל כדאי?

"הנהגה של מלך המשיח" זה אומר שיש אדם אחד שאנו רוצים לתת בידיו את כל הסמכויות, את כל האמון. אנו יודעים שהוא לא יאכזב אותנו לעולם.

מה נותן לנו את הביטחון הזה? החיבור הגמור שלו לה'. מי שמחובר בכל ליבו לה' לא יכול לאכזב.

האמירה שאנו רוצים לתת את כל האמון ואת כל הסמכות בידי אדם אחד מבטאת אמון באדם, אמון באנושות. יש טוב בכל אדם, כי כל אדם מחובר לה', ומי שמחובר אפילו במעט לה', לא יכול להיות לגמרי רע. ויש את האדם הכי טוב, שהוא ממש ממש טוב מושלם. (הערת אגב בקיצור נמרץ: יש מקום לייצוג ולהשפעת רצונות ועמדות הציבור גם תחת הנהגת מלך המשיח)

חיפוש מעורר תקווה

להגיד שאני רוצה משיח, זה להגיד שכולנו, כל בני האדם, טובים בעצם. "האלוקים עשה את האדם ישר" לא כמו שהתרגלנו לחשוב, כפי שהתקשורת מנסה כל הזמן לצייר לנו, שכולנו מושחתים בפוטנציאל. ה' מאמין בנו, בבני האדם. "רבה אמונתך". המשיח יגרום לכל בני האדם לגלות את הטוב הטמון בהם, בין השאר בזכות המודל שהוא מייצג.

הנהירה הנוכחית של הציבור אחר פוליטיקאים מושחתים, אשר מבהירים מראש שכל מה שיש להם להציע זה אך ורק את אישיותם האגואיסטית, מבטאת רצון משיחי של יהודים לדמות אמת בה ניתן לבטוח. הציבור מחפש אדם שיבטא את הטוב שבאדם. ואז אכזבה.. ושוב חיפוש חדש, ואכזבה.. וחוזר חלילה.

הרצון המשיחי הזה, החיפוש אחר דמות אמת בה ניתן לתת אמון מלא, גם אם הדבר מוסתר ומכוסה בהמון שכבות של בלבול, מעורר הרבה תקווה.