"וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב".
בעשרה בטבת בשנת ג'של"ו החל המצור על ירושלים שנמשך כשנה וחצי עד להבקעת החומות בתמוז ולאחריו חורבן הבית בט' אב. מאז, נקבע יום זה, י' טבת כצום ותענית על תחילת תהליך החורבן.
באותו תאריך, חייב תלמי המלך חמישה מתלמידי החכמים באותו הדור, שיתרגמו את התורה ליוונית "והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל". בנוסף, באותו יום נפטר עזרא הסופר, שהיה מראשי העולים לארץ ישראל לאחר גלות בבל והנהיג את היהודים בבניית בית המקדש השני.
הצום החל הבוקר (רביעי) בשעה 5:25 ויסתיים בצאת הכוכבים בשעה 17:14 הערב. יום זה אסור באכילה ושתייה וכתבו הפוסקים כי ביום זה יש לעשות חשבון נפש ותשובה על המעשים.
"כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכרי' ח, יט)
