בֵּית הַבְּחִירָה

- "אַתָּה בּוֹחֵר אֹרֶז, תַּפּוּחֵי אֲדָמָה אוֹ פִּירֶה?"

 - "הָאֱמֶת, אַף אֶחָד! וַאֲנִי גַּם בִּכְלָל לֹא רָעֵב"

 - "טוֹב-טוֹב-טוֹב, הֵבַנְתִּי. אַתָּה מִתְכַּוֵּן שֶׁאַתָּה לֹא בּוֹחֵר. אִם כְּבָר אָז מַעֲדִיף..."

*  *  *  *  *

"מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה", וּכְבָר הִסְבִּירוּ צַדִּיקִים כִּי אֶת הַגָּלוּת הַקָּשָׁה אָנוּ מְמַעֲטִין עַל יְדֵי תּוֹסֶפֶת בְּשִׂמְחָה. מָה הֲכִי יָכֹל לְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ בְּיָמִים אֵלּוּ?

אוֹמֵר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב: שַׁבָּת חָזוֹן נִקְרֵאת כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁלְּכָל יְהוּדִי מַרְאִים בָּהּ (בְּחִזָּיוֹן) אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָתִיד לְהִבָּנוֹת. כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן שֶׁהִבְטִיחוּ לוֹ חֲלִיפָה חֲדָשָׁה בִּתְנַאי שֶׁיַּצְלִיחַ לְהִתְנַהֵג יָפֶה. אַבָּא קוֹרֵא לוֹ, פּוֹתֵחַ אֶת הָאָרוֹן וּמַרְאֶה לוֹ לְרֶגַע קָצָר אֶת הַחֲלִיפָה, שֶׁיַּתְחִיל לְקַבֵּל חֵשֶׁק. זוֹ הַהֲצָצָה שֶׁל שַׁבָּת חָזוֹן, וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁיּוֹתֵר יְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ וִימַעֵט אֶת הַגָּלוּת מֵאֲשֶׁר שֶׁנְּדַבֵּר עַל... בֵּית הַמִּקְדָּשׁ!

הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בֵּיתוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרֵךְ, עוֹמֵד בַּמָּקוֹם הֶחָשׁוּב וְהַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם – בִּירוּשָׁלַיִם. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַחֻמָּשׁ וּמְחַפֵּשׂ בּוֹ אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֲנִי לֹא מוֹצֵא אוֹתָהּ מֻזְכֶּרֶת בִּשְׁמָהּ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. פֶּלֶא! פַּעַם הִיא מְכֻנָּה "שָׁלֵם" וּפַעַם "אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה" אֲבָל זֶה רַק בְּרֶמֶז. יוֹתֵר מִכָּךְ, גַּם כַּאֲשֶׁר ה' מְצַוֶּה אוֹתָנוּ בִּמְפֹרָשׁ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אוֹ לְהַקְרִיב בּוֹ אֶת הַקָּרְבָּנוֹת לֹא מֻזְכָּר הֵיכָן אָמוּר לִהְיוֹת אוֹתוֹ מָקוֹם. הַמֵּידָע הַיָּחִיד שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים הוּא, שֶׁהַדָּבָר יִקְרֶה "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'". כְּלוֹמַר, לֹא רַק שֶׁאַתֶּם לֹא יוֹדְעִים, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל גַּם ה' עַצְמוֹ עוֹד לֹא הֶחֱלִיט.

עוֹבְרִים שָׁנִים. עַם יִשְׂרָאֵל נָע וְנָד בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עִם מִשְׁכָּן 'מִתְקַפֵּל'. גַּם כַּאֲשֶׁר נִכְנָסִים לָאָרֶץ מַמְשִׁיךְ הַמִּשְׁכָּן לָנוּעַ בֵּין מְקוֹמוֹת שׁוֹנִים: בַּגִּלְגַּל, בְּשִׁילֹה, נֹב וְגִבְעוֹן. רַק אַחֲרֵי 480 שָׁנָה מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם זֶה קוֹרֶה. דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְקַבֵּל אִשּׁוּר מִשָּׁמַיִם לַמִּקּוּם הַנִּבְחָר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּהַר הַבַּיִת, וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ מֻרְשֶׁה לְבַצֵּעַ אֶת מְלֶאכֶת הַבִּנְיָן.

בְּחִירָה אוֹ הַעֲדָפָה?

הָלַכְתִּי בַּחֹפֶשׁ הַקּוֹדֵם עִם אִמָּא לִבְחֹר אֶת הַפְּרָס שֶׁהִבְטִיחוּ לִי. זֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל מִבְצָע אָרֹךְ עַל שְׁקִידָה בַּלִּמּוּדִים. אַבָּא וְאִמָּא הִבְטִיחוּ לִי פְּרָס 'שָׁוֶה' אִם יִרְאוּ אֶצְלִי רְצִינוּת, וְאָכֵן הִשְׁקַעְתִּי, "יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי". נִכְנַסְנוּ לַחֲנוּת הָאוֹפַנִּים וּמָדַדְנוּ אָפְנֵי הִלּוּכִים מַתְאִימוֹת מִדֶּגֶם אֵיכוּתִי. נִשְׁאַר לִבְחֹר רַק אֶת הַצֶּבַע. וָרֹד/אָדֹם/סָגֹל לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן. שָׁחֹר בְּסֵדֶר, אָפֹר גַּם, בַּסּוֹף הָלַכְנוּ עַל הַכְּחֻלּוֹת. "אַבָּא, כָּחֹל בָּהִיר יוֹתֵר אֵין לָהֶם?" שָׁאַלְתִּי בְּתִקְוָה. "חִפַּשְׂתִּי, אֲבָל אֵין. אַתָּה מַעֲדִיף צֶבַע אַחֵר?".

טוֹב, כְּמוֹ שֶׁהֵבַנְתֶּם, הֶעֱדַפְתִּי כַּמּוּבָן אֶת הַכְּחֻלּוֹת. הֶעֱדַפְתִּי, אֲבָל קָשֶׁה לִי לוֹמַר שֶׁזֶּה מָה שֶׁבָּחַרְתִּי, כִּי לִבְחֹר זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּמָּשׁ רָצִיתִי מֵהַתְחָלָה. כְּחֻלּוֹת הֵן מָה שֶׁהָיָה בַּחֲנוּת וְלֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה, וְלָכֵן הֶעֱדַפְתִּי אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיּוֹתֵר קְרוֹבָה לְלִבִּי, אֲבָל אֲנִי חוֹזֵר וּמַדְגִּישׁ: זֶה לֹא בְּדִיּוּק מָה שֶׁעָלָיו חָלַמְתִּי.

בֹּאוּ נְדַיֵּק אֶת הַהַגְדָּרוֹת. כַּאֲשֶׁר עוֹמְדוֹת בְּפָנַי שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת (אוֹ יוֹתֵר) וַאֲנִי צָרִיךְ לְהַחֲלִיט בֵּין הַשְּׁתַּיִם – זוֹ בְּעֶצֶם הַעֲדָפָה. אָמְנָם אַף אֶחָד לֹא מַכְרִיחַ אוֹתִי, וַאֲנִי מַחֲלִיט בְּעַצְמִי אֶת מָה לָקַחַת, אֲבָל מִישֶׁהוּ אַחֵר יָצַר עֲבוּרִי אֶת שְׁתֵּי הָאֶפְשָׁרוּיוֹת וְלֹא הִשְׁאִיר לִי הַרְבֵּה בְּרֵרָה – אוֹ זֶה אוֹ זֶה. לְעֻמַּת זֹאת, אוֹפַנַּיִם מִזָּהָב עִם כְּנָפָיִם שֶׁיְּכוֹלוֹת לָטוּס בַּאֲוִיר – זוֹ לֹא אֶפְשָׁרוּת שֶׁקַיֶּמֶת, אֲבָל אִם הָיִיתִי יָכֹל שֶׁיִּהְיוּ לִי כָּאֵלּוּ אוֹפַנַּיִם – זוֹ כְּבָר הָיְתָה מַמָּשׁ בְּחִירָה, כִּי אֶת זֶה אֲנִי מַמָּשׁ רוֹצֶה!

אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ

ה' יִתְבָּרֵךְ בָּחַר בָּנוּ, "מִכָּל הָעַמִּים". כָּךְ אָנוּ מְבָרְכִים בְּכָל בֹּקֶר לִפְנֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁה' לֹא רַק מַעֲדִיף אוֹתָנוּ מֵהָאֲחֵרִים. הוּא מַמָּשׁ רוֹצֶה וְחָפֵץ בָּנוּ וְזוֹהִי כְּבָר בְּחִירָה אֲמִתִּית, בְּחִירָה חָפְשִׁית. אֶת ה' אַף אֶחָד לֹא מַכְרִיחַ וְלֹא נוֹתֵן לוֹ לִבְחֹר בֵּין אֶפְשָׁרוּיוֹת. זֶה הוּא שֶׁהִמְצִיא וְזוֹהִי הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ!

אֶת הַכֹּחַ הַזֶּה מַעֲנִיק ה' לָנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל. לַבְּהֵמָה אֵין מַמָּשׁ בְּחִירָה. כַּאֲשֶׁר הִיא רְעֵבָה הִיא תַּעֲדִיף לָצֵאת לִרְעוֹת בַּחוּץ וּלְלַחֵךְ עֲשָׂבִים וְכַאֲשֶׁר יֵרֵד גֶּשֶׁם הִיא תַּעֲדִיף לְהִכָּנֵס לִמְקוֹם מִסְתּוֹר. יֵשׁ לָהּ הַעֲדָפָה חָפְשִׁית, לֹא בְּחִירָה. לָאָדָם יֵשׁ מֶרְחָב יוֹתֵר גָּדוֹל לְהַחֲלִיט, אֲבָל גַּם הוּא עָלוּל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ נָע בֵּין הַעֲדָפָה לְהַעֲדָפָה. הֲרֵי בְּסַךְ הַכֹּל לֹא הוּא הֶחֱלִיט לְהַגִּיעַ לָעוֹלָם... מֵהָרֶגַע בּוֹ הוּא נוֹלַד הוּא מְנַסֶּה לְהַעֲדִיף אֶת הַדֶּרֶךְ הַנּוֹחָה בְּיוֹתֵר עֲבוּרוֹ. זֶה עוֹד לֹא נִקְרָא בֶּאֱמֶת לִבְחֹר.

אֲבָל לִיהוּדִי – וְרַק לוֹ – יֵשׁ בְּחִירָה חָפְשִׁית בֶּאֱמֶת! יֵשׁ לוֹ נֶפֶשׁ אֱלֹקִית, "חֵלֶק אֱלוֹ-הָ מִמַּעַל מַמָּשׁ". כָּל מָה שֶׁה' רוֹצֶה וּמְעֻנְיָן בּוֹ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת רְצוֹנוֹ שֶׁלּוֹ, לְגַמְרֵי, וְשׁוּם דָּבָר לֹא יָכֹל בֶּאֱמֶת לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מִלִּבְחֹר בּוֹ.

"אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ" פֵּרוּשׁוֹ שֶׁה' הִטְבִּיעַ אֶת כֹּחַ הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁיֵּשׁ רַק לוֹ – בָּנוּ! לִיהוּדִי יֵשׁ כֹּחַ לָלֶכֶת וְלִפְעֹל בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרֵךְ בָּעוֹלָם גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה שֶׁאֵין בְּרֵרָה וְצָרִיךְ לְהִכָּנַע. אִם ה' רוֹצֶה בְּכָךְ אֶפְעַל כְּנֶגֶד הַטֶּבַע, בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ.

יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ

נַחֲזֹר לִירוּשָׁלַיִם. מַהִי הַסִּבָּה שֶׁה' מַעֲלִים וּמַסְתִּיר מִיְּדִיעָתֵנוּ אֶת מִקּוּמוֹ שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ? מַדּוּעַ הוּא נִשְׁאַר בְּתוֹר חִידָה שֶׁאֶת פִּתְרוֹנָהּ נֵדַע רַק בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים – "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר"?

הַתְּשׁוּבָה כַּנִּרְאֶה נְעוּצָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ – "בֵּית הַבְּחִירָה". ה' בִּבְחִירָה חָפְשִׁית בּוֹחֵר בָּנוּ, אֲנַחְנוּ בִּבְחִירָה חָפְשִׁית בּוֹחֲרִים בּוֹ, וְהַמָּקוֹם בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי בּוֹ מִתְגַּלָּה הַבְּחִירָה הַכְּפוּלָה הַזּוֹ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. ה' רוֹצֶה שֶׁנִּתְיַגֵּעַ וְנִתְגַּעְגֵּעַ, נְחַפֵּשׂ וּנְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ. בִּלְשׁוֹן הַתּוֹרָה "לְשִׁכְנוֹ תִּדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה".

דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְסַפֵּר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם בַּלֵּילוֹת. "אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לָהּ'". הֲיִתָּכֵן? אֲנִי בְּמִטָּה חַמָּה בְּתוֹךְ אַרְמוֹן מְפֹאָר וְלַה' עוֹד אֵין בַּיִת?! הֲרֵי כָּל הָעוֹלָם נִבְרָא רַק כְּדֵי שֶׁה' יִשְׁכֹּן בְּתוֹכֵנוּ. וְכָךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ דּוֹרֵשׁ עַד שֶׁמּוֹצֵא אֶת הַמָּקוֹם הַנִּבְחָר.

שֶׁנִּזְכֶּה לִדְרֹשׁ אֶת ה' בְּלֵב שָׁלֵם, לִבְחֹר בּוֹ וְלַהִבָּחֵר עַל יָדוֹ בַּמָּקוֹם הַנִּבְחָר.

שַׁבָּת חֲזוֹן שָׁלוֹם וּמְבֹרַךְ!

רָזִי

מתוך החוברת 'ואביטה', מתורתו של הרב יצחק גינזבורג