כל ילד יהודי יודע מה קרה בעשרה בטבת. ביום הזה החל המצור על ירושלים, מצור שבסופו חרב בית המקדש. למעשה, זהו הראשון בצומות החורבן, הוא מציין את תחילת הסוף של בית ראשון, לפני יותר מ-2400 שנה.
למה באמת צריך לציין את התחלת המצור? מצור הוא דבר נורא, אבל עדיין לא חורבן. מצור יכול גם להסתיים לטובה. מה התוכן הפנימי של המצור שאותו אנו זוכרים?
בואו ניכנס לירושלים הנצורה ונראה מה מתרחש בפנים כאשר מתחיל המצור מבחוץ. חיילי נבוכדנצר מלך בבל מקיפים את העיר סביב סביב, חומות ומבצרים, אין יוצא ואין בא. בשלב הראשון, בתוך העיר הכל עדיין נראה בסדר, יש מים ומזון, לוחמים מוכנים לקרב... אבל בתוך הלב מתחיל הפחד, מה יהיה? במשך היום עסקים כרגיל, אך בלילות מתחילים חלומות זוועה, סיוטים שלא נותנים מנוח.
החלומות נמצאים מתחת למוּדעוּת. ברובד הגלוי ירושלים בנויה ובית המקדש מתנוסס לתפארה, אבל ברובד הנסתר האסון כבר כאן. אפשר להדחיק את זה, אבל מתחת לפני השטח האדמה רועדת. לזה בדיוק צריך לשים לב בעשרה בטבת.
חלום רע הוא דבר שצריך לטפל בו. במקרה קיצוני, חלום מפחיד-מדאיג שלא נותן מנוחה, היה נהוג שהאדם צם באותו יום תענית חלום (כמו שכתוב בשולחן-ערוך). הצום איננו תרופת פלא אלא תיקון פנימי של חזרה בתשובה ותפלה לה' שירגיע את הנפש הדואגת.
כמו תענית חלום אצל האדם הפרטי, כך עשרה בטבת הוא 'תענית חלום ציבורית'. העַם כולו חולם חלומות מפחידים על חורבן וגלות. צריך לעצור הכל ולהכריז על תענית, תשובה וזעקה. לפי ההלכה, תענית חלום צמים אפילו בשבת, והנה גם לגבי עשרה בטבת קיימת דעה שאם התאריך היה חל בשבת היינו צמים גם אז. הצום הזה הוא אזעקת חירום, פיקוח נפש שדוחה שבת.
בשלב הראשון העלנו את החלום אל המודעות, כי אסור לחיות באשליות כאשר העיירה בוערת. אם נתעורר בזמן אולי עוד אפשר למנוע את האסון.
אך בשלב הבא אפשר להפוך את החלום, להמתיק את המרירות. למעשה, מי שמודאג מחלום רע יכול לעשות הטבת חלום (ובפועל מומלץ לומר את הנוסח הכתוב בסידור בזמן ברכת כהנים). הטבת חלום קשורה לחודש טבת שבו מטיבים את החלומות הרעים, הופכים אותם לטובים.
איך באמת מטיבים את החלום? מגלים שהוא רק חלום! זהו סוד מופלא: תענית עשרה בטבת על חלומות החורבן מלמדת שכל החורבן והגלות הארוכה הם באמת חלום אחד גדול. "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" – כאשר מגיעה הגאולה השלמה נביט לאחור ונראה שכל הגלות היתה חלום אחד גדול. בוקר טוב.
גלות וחורבן אינם רק בספרי ההיסטוריה. אצל כל אחד ואחת יש מציאות של גלות. נשמה טהורה נמצאת בתוכנו בשבי. בגלות הזו, כמו בחלום, מתרחשים דברים בלתי אפשריים: למשל, אנו מבינים בשכל שצריך לעשות מעשים טובים אבל בפועל אנחנו מתנהגים אחרת, עולם הפוך. אבל בעשרה בטבת יש אפשרות מיוחדת לצאת מהחלום הרע, לתפוס את עצמנו באמצע השינה ולהתעורר. ובמקום חלומות רעים להתחיל לחלום חלומות פז של גאולה.
לפי המאמר 'צום העשירי' בספר מעין גנים
