יום שלישי כ"א שבט, הלכות שבת, פרק כ"ה
הלכות מוקצה:
כלי שמלאכתו לאיסור (כגון פטיש, המיועד לבניה) אסור לטלטלו לצורך הכלי (כגון להצניעו שלא ייגנב), אך מותר לטלטלו לצורך גופו (כגון לשבור בו אגוזים) או מקומו (כגון שמונח על המיטה וצריך את המיטה).
דבר שאינו כלי (כגון אבן או מטבע) אסור לטלטל כלל (מוקצה מחמת גופו). כלים יקרים שאדם מקפיד עליהם שלא ייהרסו (כגון סכין של טבחים) אסור לטלטלם (מוקצה מחמת חסרון כיס). כלי שהוקצה מחמת איסור (כגון נר שדלק בכניסת השבת ועל כן היה אסור בטלטול בעודו דולק) אסור בטלטול גם לאחר שהלך הדבר שגרם לו איסור (שנכבה הנר). כלי מאוס מותר לטלטלו בשבת.
שני דברים שאחד מותר לטלטלו ואחד אסור לטלטלו ואי אפשר לטלטל אחד בלא השני, אם צריך את הדבר שמותר, יכול לטלטלו אע”פ שהדבר האסור יזוז (טלטול מן הצד). וכן אם שכח מעות על הכר, יכול לנער את הכר כך שיפלו המעות. אבל אם הניח את המעות מערב שבת על הכר בכוונה, נאסר הכר עצמו בטלטול, אפילו אם נטלו המעות (בסיס לדבר האסור).
אסור לבטל כלי מהיכנו, כלומר לגרום לכלי שיהא אסור בטלטול, שנראה כסותר, ולכן אסור להניח כלי תחת הנר לקבל את השמן הנוטף.
