יום שישי כ"ה סיוון
פרק ג הלכות נערה בתולה
מוציא שם רע
המוציא שם רע על בת ישראל, ונמצא הדבר שקר לוקה. ונותן לאביה, משקל מאה סלעים כסף מזוקק; ואם הייתה יתומה, הרי הן של עצמה.
אין דנין דין מוציא שם רע אלא בזמן שבית המקדש קיים, ובבית דין של עשרים ושלושה.
כיצד הוצאת שם רע? הוא שיבוא החתן לבית דין ויאמר, 'נערה זו בעלתי אותה ולא מצאתי לה בתולים, וכשביקשתי על הדבר, נודע לי שזינתה תחתיי אחר שאירסתיה, ואלו הן עדיי שזינתה בפניהן', ובית דין שומעין דברי העדים, וחוקרין עדותן: אם נמצא הדבר אמת, נסקלת; ואם הביא האב עדים והזימו העדים שהביא הבעל, ונמצאו שהעידו שקר--ייסקלו, וילקה הוא, וייתן מאה סלע.
הוציא עליה שם רע, והיא בוגרת--אף על פי שהביא עדים שזינת תחתיו, כשהייתה נערה--הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס.
