יום א' כ"א אייר, פרק ט”ו הלכות אישות.
פריה ורביה
מצווה על זכר להשתדל להביא בן ובת היכולים להוליד. ומדרבנן מצווה גם לאחר קיום המצווה מהתורה כפי כוחו.
אם לא נולדו לזוג לאחר עשור שנים ילדים, עליהם להתגרש ולהתחתן עם בן זוג אחר. ודין הכתובה תלוי בבירור סיבת העקר (כמפורט בפרק).
דברים בינו לבינה: על האיש – לקנא לאשתו, לכבדה ולאהבה, ולא יטיל אימה יתירה.
על האשה – להיות צנועה, לכבדו ולהחשיבו.
הלכה י”ט-כ:
וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ; וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן, מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי הַמָּמוֹן.
וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה; וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רוֹגֵז. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּי, וְיִהְיֶה לוֹ עָלֶיהָ מוֹרָא, וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו, וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ: מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ, וּמְרַחֶקֶת כָּל שֶׁיִּשְׂנָא. וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ כָּל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, הַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן; וּבִדְרָכִים אֵלּוּ, יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח.
