אתמול למדנו שגם בעולם האצילות יש נבראים בעלי ישות עצמאית - ההיכלות וגופות המלאכים.
אך נשמות המלאכים וכך גם נשמת האדם לפני שהיא ירדה לעולם הזה יוצאים מהזיווגים של עולם האצילות וכיוון שבזיווג נמשכת עצם הנפש גם הם חלק מהאלוקות של עולם האצילות, אלא שהם מצומצמים מאוד לגבי האורות עצמם של עולם האצילות, כמו הצמצום שיש לכלים של עולם האצילות שמצומצמים יותר מהאורות אך עדיין חלק מהאלוקות, כמו שהזכרנו בתחילת האגרת "איהו וגרמוהי חד" (הוא - ה' והכלים של עולם האצילות הם אחד).
על נשמת האדם אמרנו שהיא חלק מהאלוקות רק כאשר היא נמצאת באצילות לפני שירדה לעולם הזה, מעיר פה אדמו"ר הזקן שלפעמים יכול להיות שגם כאשר היא יורדת לעולם היא לא משתנה, ואולי כך היו הצדיקים הראשונים שמרוב קדושתם לא היו חוטאים עד שאם היה מגיע להם יצר הרע לחטוא הם ישר היו מתים.
(גם מה שכתוב בקבלה שיש עולמות שנמצאות במקום מאוד גבוה דרגות שנקראות גלגלתא דאריך אנפין וגלגלתא דזעיר אנפין, גם עולמות אלו אינם עולמות ממש אלא כמו נשמות המלאכים שמאוחדים באלוקות אך עברו צמצום ולכן קוראים להם עולמות לשון העלם).
כל הדרגות האלו אמנם הם מאוחדים עם האלוקות אך לא עד כדי כך שיוכלו לברוא 'יש מאין', כיוון שהם באים לאחר צמצום ולא מלובש בהם אור אין סוף ממש, לעומת זאת הכלים של עולם האצילות ובטח האורות של עולם האצילות בהם מלובש ממש האור אין סוף ולכן הם ממש בדוגמת המאור שהוא ה' בעצמו וממילא הם יכולים לברוא 'יש מאין'.
למה דווקא ה' יכול לברוא 'יש מאין'? בריאה 'יש מאין' מייצרת שלנברא תהיה תחושה שהוא עשה את עצמו ואין שום דבר קדום לו, תחושה כזו יכול לתת רק מי שהוא בעצמו כזה, רק ה' שבאמת עשה את עצמו יכול לברוא דברים שירגישו שהם עשו את עצמם.
