אתמול למדנו שגם האלוקות שנמצאת למטה בעולם העשייה היא אותה אלוקות שלמעלה.
היום נרד עוד יותר ונלמד שנפש האדם היא ממש מקבילה לאלוקות, כי הרי כל ענינה של אגרת זו היא להסביר שהאלוקות נמצאת אפילו בבן אדם שמפריע ליהודי בעבודת ה' ובתפילה. לכן היום נלמד שהאדם מקביל לאלוקות ומחר נלמד על ההקבלה לגוי שגם הוא מפריע לעבודת ה' בתפילה.
בנפש האדם ישנם עשר ספירות, כידוע. עשר ספירות אלו מקבילות ומשתלשלות מהעשר ספירות שיש באלוקות, החב"ד (הספירות של השכל) אצל האדם מקבילות לאבא ואמא (חכמה ובינה, שנקראות אבא ואמא כי הם מולידות את המדות) עילאין, והמדות של האדם מקבילות למידות שלמעלה שנקראות זעיר אנפין (פנים קטנות, כי המידות הם קטנות לעומת המוחין).•
כמו שהספירות של האדם מוקבלות לספירות של מעלה, כך גם הדיבור של האדם מוקבל ל'דבר ה'' שהוא השכינה. לכן כאשר האדם מדבר בדברי תורה הוא מעורר את הדבור העליון ומקשר בינו לבין ה' בעצמו (יחוד קוב"ה ושכינתיה). זוהי גם הסיבה לכך שההלכה אומרת שבקריאת שמע ובתפילה צריך דווקא לדבר ולא רק לחשוב, כי דווקא הדיבור של מעלה יורד להחיות את הנבראים.
מחר נלמד על הגויים ועל מקורם למעלה.
