היום נתחיל ללמוד ביאור של אדמו"ר הזקן על האיגרת הקודמת – אגרת כ"ז. אגרת כ"ז היתה מכתב פשוט של ניחום אבלים לתושבי ארץ ישראל על פטירת ר' מנחם מענדל מויטבסק. בביאור זה לוקח אדמו"ר הזקן את אותו נושא ומבאר אותו במושגים של קבלה וחסידות.
כתוב בזוהר "צדיקא דאתפטר, אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי" (צדיק שנפטר, נמצא בכל העולמות יותר מאשר בחייו).
נשאלת השאלה: בעולמות העליונים פשוט שהצדיק נמצא יותר, הוא עכשיו (בפטירה) עלה לשם. אך בעולם הזה, כיצד אפשר לומר שהצדיק נמצא יותר? הרי הוא כבר לא איתנו?
עוד מאמר כדאי להזכיר: שכאשר הצדיק נפטר הוא "שבק חיים לכל חי". כלומר שהוא משאיר לנו את חייו שלו. את שני המאמרים הללו נסביר בהמשך הביאור.
כהקדמה נסביר מה הם חייו של הצדיק. חיי הצדיק נפרטים לשלושה תחומים שכולם הם הקשר עם ה'. אמונה – כמו שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה", יראה – כמו שכתוב "יראת ה' לחיים" ואהבה כמו שכתוב רודף צדקה וחסד ימצא חיים" (כידוע חסד הוא אהבה).
העולמות משתלשלים זה מזה, ולכן הם דומים זה לזה. מפני כך מדות אלו שבהם הצדיק חי, נמצאות בכל עולם. יוצא שכל עולם שהצדיק מגיע אליו, הוא ממשיך לחיות עם אותן הדות. חיי הצדיק לא משתנים.
מחר נלמד למה יותר קל להיות קשור לצדיק לאחר פטירתו.
