לימוד מסיפורי בעל "פרי הארץ", הרבי של ארץ ישראל.
בראש חדש אייר – החדש בו עוסקים באופן מודגש בעניני ישוב עם ישראל בארצו[א] – אנו מתעצמים עם דמותו של רבי מנחם מענדל מויטבסק, בעל "פרי הארץ", שעמד בראש העליה החסידית הגדולה לארץ ישראל (שהיתה העליה הגדולה הראשונה לארץ בעת החדשה). מסיפורים רבים של רבי מענדלי ניתן ללמוד על דרכם הנכונה של צדיקי האמת לכינון הישוב היהודי בארץ, ומהסיפור הבא לקמן ניתן ללמוד גם מדוע כה חשוב לעשות זאת:
להמשיך את דרך צדיקי ארץ ישראל
כשהגיעו רבי מנחם-מענדל וחסידיו לאיסטנבול הם הלכו לנמל לבחור אניה להמשך דרכם לארץ ישראל. היו בנמל אניות חדישות, חזקות ובטוחות, אך למרבה הפלא רבי מנחם-מענדל בחר אניה ישנה ורעועה שעמדה בצד הנמל. החלטתו של רבי מנחם-מענדל נאלצה לעמוד גם במבחן של סערה גדולה שהתרחשה בדרך, בה האניה חשבה להשבר (ותפלתו המיוחדת של רבי מענדלי, שגרמה באופן נסי להשקטת הים, היא ענין לסיפור נוסף). מדוע בחר הרבי באניה זו? הוא חש ברוח קדשו ששורה עליה רוח קדושה, ואכן התברר שבאניה זו עלה לארץ, כארבעים שנה קודם לכן, רבי אלעזר רוקח בעל ה"מעשה רוקח".
רבי אלעזר רוקח, שנה לאחר שהתמנה לרבה של קהילת אמסטרדם החשובה – בסביבות גיל חמשים – התפטר מהרבנות ועלה לארץ מתוך תודעה משיחית. בדומה לנסיון העליה של מורנו הבעל שם טוב, שראה שאם יפגוש את בעל אור החיים הקדוש יוכלו להביא את הגאולה (אך לא הצליח להגיע לארץ ישראל), כך רבי אלעזר רוקח קווה להביא את הגאולה על ידי מפגש עם אחד מצדיקי ארץ ישראל באותו זמן – רבי נחמן מהורודנקא (סבו של רבי נחמן מברסלב, הקרוי על שמו), שנקבר גם הוא בחלקת תלמידי הבעל שם טוב בטבריה (יחד עם רבי מנחם מענדל מויטבסק). בסופו של דבר (וכפי שצפה הבעל שם טוב עצמו), רבי אלעזר נפטר תוך שנה מהגעתו, ללא שפגש את רבי נחמן מהורודונקא, ששהה באותה תקופה דווקא בחו"ל.
על כל פנים, רבי מנחם מענדל מויטבסק, שגם עלה לארץ בתודעה משיחית, העדיף לעלות – עם מאות הנפשות שעמו – באניה רעועה בגשמיות, אך בטוחה ברוחניות, משום ששורה עליה קדושת צדיק מיוחד מצדיקי הדור הקודם שעלה לארץ ישראל.
מכאן לימוד גדול גם לדורנו: על מי שזכה ושליחותו בחיים היא בארץ ישראל, בעיסוק בבניינה ובפיתוחה מתוך מגמה להחיש את הגאולה האמתית והשלמה (בכינון מלכות ישראל בדרך התורה בארץ ישראל, עד לקיום כל יעודי הגאולה בארץ), להזדהות עם הצדיקים שקדמו לנו במשימה זו, עד מסירות נפש.
גם אם נדמה שישנן דרכים חדשות, בטוחות יותר ובעלות סיכויי הצלחה גדולים יותר מבחינה גשמית, עלינו להמשיך באנית צדיקי הדורות הקודמים – להזדהות עמם, עם אהבת ארץ ישראל שלהם שבאה עם דבקות מלאה בדרך הקודש, ועם שאיפת גאולה אמתית ושלמה – ודווקא באניה הרעועה הזו נגיע ליעדנו בע"ה.
ארץ ישראל נקנית ביסורים
וסיפור יסודי נוסף שניתן לקשור לאותה נקודה:
לפני שעלה לארץ יסד רבי מנחם מענדל את כולל רייסין (והעמיד בראשו את אדמו"ר הזקן, בעל התניא) כדי לדאוג לצרכי הישוב.
פעם התעכב השד"ר שהביא את הכסף מחו"ל, והקהילה הגיעה לחרפת רעב. כשהתלוננו בפני רמ"מ הוא השיב: מובן שאתם רעבים, אך למה לעסוק בכך כל היום? עשו כמוני – בבקר אני רעב כרבע שעה, משך זמן אכילת ארוחת בקר, ואחר כך חוזר לעיסוקי, וכך בזמני שאר הארוחות. כשיש אוכל אינכם אוכלים כל היום, וכשאין אוכל מספיק להיות רעבים בזמן המוקדש לארוחות...
דברי הרבי נשמעו להם כבדיחה, שלא התאימה למצב רוחם, והם המשיכו להתלונן. אז אמר הרבי שהוא רואה ברוח קדשו שהשליח כבר קרוב, וניתן ללוות ולקנות אוכל על סמך הכספים שבדרך. לאחר מכן היצר רבי מנחם מענדל ואמר שאם היו שומעים לעצתו ומחזיקים מעמד עוד זמן-מה היו נפטרים מהתלות בכספי חו"ל והישוב היה זוכה לעצמאות כלכלית.
זהו סיפור עמוק ורב-משמעות, שנוגע מאד לתקופה בה עסוקים בעצמאות הישוב היהודי בארץ: צדיקי הדורות הקודמים השתוקקו להגיע לעצמאות כלכלית של הישוב היהודי ירא-השמים בארץ ישראל (וראוי לציין את תשובת בעל ה"אבני נזר" לפיה מצות ישוב הארץ מתקיימת רק כאשר מתפרנסים ממנה, וגם את בעל "לב העברי", רבי עקיבא יוסף שלזינגר, שגם הוא הסתלק ב-א' אייר וגם הוא חתר, בדבור ובמעשה, לעצמאות כלכלית של הישוב היהודי בארץ).
"ארץ ישראל נקנית ביסורים" – כדי להגיע לעצמאות אמתית צריכים לשמור על אמונה טהורה, על מוחין דגדלות ולהיות מסוגלים למקד את הצרכים. בהמשך לסיפור הקודם ניתן לחדד ולומר כי כדי להגיע לעצמאות יהודית טהורה צריכים לוותר פעמים רבות על אפיקים נוחים, בטוחים ומרופדים בהכנסה, ולדבוק – תוך עמידה בנסיון והסתפקות במועט – בדרכם של צדיקי האמת השואפים לעצמאות יהודית טהורה ויראת-שמים.
מעובד בידי איתיאל גלעדי מתוך התוועדות א' אייר תשע"ז בטבריה, לציון הילולת רבי מנחם מנדל מוויטבסק זצוק"ל
ההתוועדות המלאה:
[א] ראה תיקון המדינה פרק א.
