חוויה קולינרית בחצר הבית

הפעם יצאתי עם מנכ"ל הקול היהודי, זוהי גם סוג של פגישת עבודה. כשהגענו לשילה, ממש למעלה, איפה שרואים את הנוף הכי יפה, ראינו את 'מרלו' בית קפה-מסעדה, שמתיימר להיות מהטובים בארץ.

כשנכנסו למסעדת מרלו, ראינו מקום מושקע ומחושב היטב. המקום בנוי בצניעות עם סטייל, פרגולה יפה, פרחים, והרבה מרחב.

הירשם לתפוצת המייל של הקול היהודי >>

התאורה הייתה מדויקת ומאירה, סידור השולחנות היה מצוין. ממש כמו המסעדות האלו בתל אביב. בהתחלה חשבתי שגם כאן ביקר מעצב תאורה, מתכנן מיזוג, מעצב מזון וכו'...

בין השאלות הראשונות ששאלתי את הבעלים צוריאל בלוקה - מי עיצב לך את המקום?

אתם יו''שבים? הוא לא רק עיצב את המקום בעצמו, הוא גם בנה את המקום בארבעת ידיו! (כן, אשתו עזרה לו, ברור). את הכל הוא התחיל מאפס, בעצמו, והוא רק בן 25 והיום הוא מחזיק בבית קפה הכי מוצלח ביו''ש.

אגב, ממש צמוד לבית הקפה נמצאת הפיצרייה שפתח בלוקה בגיל 18 והיא עדיין פעילה.

עבודה עברית – מהמסד ועד המנות האחרונות

כמו שציינתי, את המבנה בנה בלוקה בעצמו. הצוות כולו יהודים. הטבחים, המלצרים וגם המנקים. העובדים גרים רובם באזור, מלצריות מהישובים הסמוכים, מרגיש בבית.

אחד הדברים היפים שראינו שם הוא שכמעט הכל מכין בלוקה במקום (למעט הפסטה והלחם למשל), לא בכל מקום תראו זאת. על החלק הזה נפרט מיד...

זו כמובן הסיבה שהענקנו למסעדת מרלו ציון 5 כוכבים במדד ה'עבודה עברית'.

פתיחה מוצלחת למדיי

תכף ניגשה אלינו מלצרית והציגה בפנינו את מנת הספיישל של היום - ''כדורי ארנשימי''.

המנה הזו בעצם כדורי-מגוון גבינות, המצופים פירורי לחם ומוגשים ברוטב עגבניות איטלקי.

מנת פתיחה מוצלחת מאד. אני מאחל לכם שכשתגיעו למקום, זו מנת הספיישל שתהיה. אם לא - מציע לכם להגיע שוב...

"אנשים לא מאמינים שיכולה להיות ביו"ש מסעדה איכותית"

בשלב הזה כבר הבנתי שלא הגענו לאיזה בית קפה בערך, שאיזה נער פתח באיזה ישוב... הגענו למסעדה איטלקית איכותית, ויושב מולי בחור מוכשר מאד.

שאלתי אותו איך הולך במקום, כמה לקוחות מגיעים ומי הקהל?

כאן בלוקה מאוכזב.

קהל הלקוחות לא גדול, בסוף לא מדובר בתל אביב, אלא בשילה. תושבי שילה פחות מגיעים כי הם לא רוצים לפגוש שם את השכן ממול או את המורה של הילד, הגיוני. תושבי הערים - לא נוסעים להרים. אבל מה עם תושבי כל הישובים מסביב? מה עם תושבי אריאל? השומרון? מערב בנימין? ואפילו ירושלים.

בלוקה מנסה להסביר זאת בכך שהרבה מתושבי יו"ש פשוט לא מאמינים שיכולה להיות מסעדה איכותית ממש ליד הבית.

ואני מוסיף, כמה מסעדות ברמה גבוהה תמצאו בירושלים או בפתח תקווה, שהם לגמרי על טהרת העבודה עברית ובכשרות נחשבת כטובה (רבנות בנימין)? וכן, זוהי מסעדה באמת איכותית.

האוכל מושקע מאד!

למנה עיקרית הגישו לנו סלט מרלו (60). עלי בייבי, ירקות, פטריות מוקפצות ורוטב הבית. סלט מעולה.

בנוסף, מוקפץ ירקות (58). ירקות מוקפצים, חלקם גדולים חלקם קטנים, נחמד.

רביולי בטטה ברוטב שמנת פסטו (56). רוטב שבלוקה מכין, טרי ופשוט מושלם! זו המנה המומלצת שלנו.

תראו, אני אוכל במסעדות. כשמי שמכין לכם את האוכל עושה את זה עם נשמה, מרגישים זאת באוכל.

מה הכוונה 'עושה את זה עם נשמה'? שימו לב, בלוקה נוסע במיוחד לירושלים כדי להביא חומרי גלם איכותיים בכשרות מהודרת. חומרי גלם טובים באמת.

ואם כבר הזכרנו את ההשקעה לו בכשרות, אז בדקנו גם עם המשגיח מה בדיוק קורה במטבח של בלוקה.

אז ככה, המשגיח מבקר שם כל יום, כל מוצרי הגלם שמגיעים למטבח הם מהדרין בכשרויות בד"ץ (חת"ס ב"ב, שארית ישראל ובית יוסף), והירקות הוא מכשרות הרב אפרתי או 'העדה החרדית'/'שארית ישראל'.

המתיקות

כבר היינו מפוצצים בשלב הזה, ורק רצינו להמשיך לשבת עם צוריאל בלוקה. אבל הוא הציע קינוח.

בקינוחים תמיד יש מבחר. השיטה שלי בכדי לברוח מלבחור היא פשוט לשאול את המלצרית איזה מהקינוחים כאן הוא מיוצר במקום, כאשר בדרך כלל הבחירה מצטמצמת מאוד או אפילו מותירה לי קינוח אחד בלבד (מקצועות הבישול והקונדיטוריה הם מקצועות שונים לגמרי).

אבל התשובה לשאלה הייתה – "את הכל אנחנו מכינים כאן!''

אז לקינוח קיבלנו מוס פיסטוק. זה בין מוס לעוגת גבינה, לא ממש התעמקתי כי הייתי עסוק בטעם המושלם של זה. ממש איכותי.

אז לאן להגיע?

מי שנוסע בכביש 60 בין ירושלים לאזור השומרון לא יכול שלא לראות את השלטים המספרים על מסעדת מרלו בשילה. כשנכנסים בשער הישוב, ממשיכים ישר ומתעקלים עם הכביש שמאלה (אם תפנו ימינה תוכלו לבקר בגבעות שילה הפורחות). בכיכר תמשיכו ישר ומיד לאחר מכן תפנו שמאלה-ושמאלה. זו החניה.