מהבטן, התשובה שלי היא די חד-משמעית.
אני חושב שקריטי למדינת ישראל לטפל בבעיות והאתגרים הניצבים בפני תושביה הערבים. על המדינה לטפל בפשיעה הגואה, בנשק הבלתי חוקי, באלימות בתוך המשפחה, בלקיחת החוק לידיים, בתאונות הדרכים הרבות, בכסף השחור ובסוגיות רבות נוספות המאפיינות חלקים נרחבים מדי מהמגזר הערבי. בטווח הארוך, הדרך הטובה ביותר לפתח את יכולתנו לגור בשכנות טובה היא לוודא כי גם רמת חייהם של תושביה הערבים של המדינה תעלה ביחד עם העלייה ברמת החיים של התושבים היהודים, ולשם כך יש לפעול בקרב אוכלוסייה זו באופן דומה וזהה לנעשה בכל רחבי מדינת ישראל.
זאת ועוד, כשאחרי שנים רבות של פרובוקציות זולות מצד חברי הכנסת הערבים (רק השבוע זכינו להדגמה חיה של ביזוי מעמד ההשבעה לכנסת) מגיע ח"כ אמיץ ומושיט יד לשינוי – אני מרגיש שקשה מאד לטעון שהדבר הנכון לעשות הוא להשאירה מושטת לשלום, תוך התעלמות בוטה ממנה.
ובכל זאת, נדמה לי שחבר הכנסת סמוטריץ' צודק בפסילתו המוחלטת את שיתוף הפעולה עם רע"מ.
בספר 'לחשוב מהר, לחשוב לאט' של דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל בכלכלה, הוא מתאר באריכות את שתי 'מערכות ההפעלה' המצויות בכל אחד מאיתנו. מערכת 1 – אינסטינקטיבית, רגשית, חמה ומהירה, ומערכת 2 – שכלית, רציונלית, קרה ואיטית יותר. ברור כי כל אחד מאיתנו זקוק לשתי המערכות הללו. כשיש שריפה בבית לא כדאי להתחיל לחשב מה הסיכוי שהיא תגיע עד לחדר שלי ומוטב להימלט מיד. ולעומת זאת כשאני חושב כמה כדאי לחסוך לפנסיה שלי – רצוי לעשות זאת באמצעות המערכת הקרה והשכלית יותר. כך הדבר גם כשבוחרים שותפים לממשלה.
אולי לא נעים להשוות, אבל בשביל האוזניים הישראליות הדרך הקלה ביותר להסביר את תפיסת העולם של מפלגת רע"מ היא להשוותה לתפיסה של מפלגת ש"ס. זוהי מפלגה שבסיס האם שלה הוא תורני-רוחני, תפיסת העולם שלה היא תפיסת עולם דתית, והכלים שבאמצעותם היא עובדת הם כלים חינוכיים וחברתיים. זו תנועה שיש לה מוסדות חינוך, מוסדות חסד ורווחה ועוד אלמנטים חברתיים רבים, אשר פועלים לטובת כלל חבריה ללא שייכות דתית מחויבת, ועם זאת – הדלק שמניע את כל הפעילות הוא הדלק הדתי.
גם רע"ם היא תנועה בעלת בסיס דתי ופרקטיקה חברתית. אמת – היא מוכנה לשתף פעולה, להיות גמישה בהסכמות חברתיות, והיא הרבה פחות מתלהמת כשההתלהמות לא עוזרת לה לקדם את מטרותיה. אבל מטרותיה נותרו ברורות מאד: זו תנועת-בת של 'האחים המוסלמים', המוכרת בכל רחבי המזרח התיכון, והיא מתנגדת לנוכחותנו היהודית כאן בארץ ישראל.
היה כבר מי שטעה את הטעות הזו, וקיווה כי שיתוף פעולה עם ציר 'האחים המוסלמים' הפרקטיים למראית עין יניב פירות של שלום במזרח התיכון. היה זה הנשיא אובאמה ששם את כל יהבו על הנשיא ה"מתון" מורסי, במצרים. מורסי, כמו מנסור עבאס, היה נראה כמו האיש הנכון במקום הנכון. אבל האשליה הזו, כמו אשליות שלום רבות אחרות, התנפצה והובילה לנהרות של דם.
אסור לחזור על טעויות היסטוריות. אסור לקבל החלטות אסטרטגיות למדינת ישראל על בסיס דמות טלוויזיוניות והרבה יח"צ, בלי היכרות עמוקה. אלו לא החלטות שניתן לקבל עם מערכת 1, המערכת החמה והאינסטינקטיבית שלנו, אלא רק עם המערכת השכלית, הקרה והאנליטית. בשביל לקרב את מנסור עבאס אל מוקדי קבלת ההחלטות בישראל, צריך לשמוע אותו חוזר בו מיסודות האמונה הבסיסיים ביותר של תנועת 'האחים המוסלמים' אליה הוא קשור. רק עם הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי ועזיבת השאיפות לסילוק היהודים מ"פלסטין הכבושה" הוא יהפוך לפרטנר אפשרי.
עד אז צריך לדאוג לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל גם ללא פרטנר-פוליטי, מתוך תקווה ששיפור מצבם הכלכלי והפיזי יביא אותם לבחינה מחודשת של האמונות הנוגעות למדינת ישראל. נכון וראוי לקדם רבות מתוכניות הסיוע למגזר הערבי גם בלי שותפות מפלגה ערבית בממשלה, וכדאי להיזהר משינוי האסטרטגיה הציונית רק למען הישג פוליטי רגעי.
הכותב הוא אסטרטג ויועץ המתמחה בקבלת החלטות.
