מאה חמישים ושש

מאה חמישים ושש פעמים (על פי חשבוני) מוזכר יוסף בתורה, מיום הולדתו עד שהעלה משה את עצמותיו ממצרים. יש משמעות לעניין הנומרולוגי הזה, שהרי מניינו של השם יוסף הוא מאה חמישים ושש. עוד זאת, שר' הלל בנימין משקלוב, תלמיד הגר"א, בספרו 'קול התור' (הובא בתוך 'התקופה הגדולה' של הרב מנחם מנדל כשר) מביא, שהוא "חזון הגר"א על שאלת אתחלתא דגאולה ודרכי הגאולה". וכך כתב בתוכן פרק ב' לאמר:

"מצוה וחובה רבה על כל איש ישראל, ועל כל העוסקים בקבוץ גלויות, ומכל שכן על כל אחד הנושא עליו אחריות כל שהיא בהנהגת צורכי צבור בארץ הקודש, על אחת כמה וכמה בעבודת ישוב הקודש, ללמוד לדעת ולהבין היטב בעמקות ובקיאות שלמה, את כל קנ"ו הבחינות והתכונות של משיחא דאתחלתא – משיח בן יוסף, אשר על ידו קבוץ גלויות, בכל מעשי האתחלתא הבאה בהתערותא דלתתא". קנ"ו בחינות של משיחא דאתחלתא, הן מספרו של יוסף, המוסר את מפתח הגאולה לבני ישראל במילים: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹהִים אֶתְכֶם". הן עצמות יוסף העולות ממצרים לשכם, והן יוסף הנלחם בעמלק והמביא את ישראל אל הארץ, עם יהושע הבא מזרעו. 

אתחלתא להבנה זו באה כבר ב'תנחומא' לפרשת 'ויגש'. בעשרים ושש השוואות (כמניין שם הוי"ה), מפרט המדרש אירועים השווים בין יוסף לציון, לעניין הצרות ולעניין הטובות, כגון: "ביוסף כתיב 'והנה אנחנו מאלמים אלומים', ובציון – 'בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו' (תהי' קכו). ביוסף – 'ויחלום יוסף חלום', ובציון – 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים' (שם). ביוסף – 'איננו גדול בבית הזה ממני', ובציון – 'גדול יהיה כבוד הבית הזה' (חגי ב). ביוסף – 'רק הכסא אגדל ממך', ובציון – 'בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיהו ג)". מלבד התוכן השווה, עוד השם ציון מספרו כשם יוסף (ראה 'בעל החלומות' לפרשת וישב).

אתחלתא דגאולה היא עבודתו של משיח בן יוסף. קבוץ גלויות, עליה לארץ, התיישבות, כיבוש, הפרחת השממה, בניין הארץ ובניין ירושלים, הם הכנה לכסא ה' של בית המקדש השלישי לעיני כל העמים. קנ"ו בחינות שוות בין יוסף לציון, באים שם בפרק ב' ב'קול התור'. כגון: "'בוא יבוא ברינה', ביאר רבנו בחבקוק (ב), נאמר על שני המשיחים. תחילה – 'בוא', היינו משיח הראשון משיח בן יוסף, ואחריו 'יבוא', הוא משיח אחרון משיח בן דוד (יג). 'ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו' – וזוהי אחת מתכונותיו של יוסף ולא רק בדורו, כי אם בכל דור ודור, אשר הוא משיח בן יוסף מכיר את אחיו והם לא מכירים אותו... ואילו ישראל [היו] מכירים את יוסף, הַיְינו עקבות דבן יוסף משיחא שהם קבוץ גלויות וכו', היִינו נגאלים כבר בגאולה שלמה" (אות לט).

אור של גאולה המתנוצץ בנרות החנוכה, האיר את חשכת התהום של יוון בבית שני. "'וחושך על פני תהום' היא יוון, 'ויאמר א-להים יהי אור' הוא ישראל" (בר"ר ב). האור שמגרש את החושך בחנוכה, מביא בכל שנה את האור של יוסף שעניינו מוסיף והולך. אותו אור המתרבה והולך, הוא אור הגאולה המתנוצץ בבקעת ארבל לעיני החכמים, הקובעים שכך היא גאולתם של ישראל, בתחילה קמעא קמעא ולבסוף רבה והולכת (ירושלמי ברכות א,א). מחלוקת החכמים במהדרין מן המהדרין בחנוכה (שבת כא), נחלקת בשאלה האם עקרון החג הוא ציון האור הישראלי הגדל והולך, או ציון ירידת קרנם, השפעתם ומספרם של העמים.

הדלקת הנרות בחנוכה לפי בית הלל, היא קמעא קמעא של אור הגאולה. אור של משיח בן יוסף התגלה בחנוכה, ואור של משיח בן יוסף גדל והתגבר בעצמאות מדינית בארץ ישראל בימינו. משיח של משיחה בשמן הוא חנוכה, ומשיח של הארה מירושלים הבנויה היא עצמאות מדינית בארץ ישראל. האור של בית שני, היה הארה אלוקית שהוסתרה בשלטון יוון, ובשעבוד 'אדמון בצל צלמון'. שנה ראשונה ושניה לחירות ירושלים על מטבעות בר כוכבא, ועוד שופרות ומנורות על מטבעות של יוחנן הורקנוס ממרד החשמונאים, לא היו באמת עצמאות יהודית בארץ ישראל. אך כסא ה' בירושלים המתכונן להופעתו בימינו, עם חידוש עצמאותנו המדינית בעזרת אומות העולם, הוא האור הגדול של בית שני שהולך ומתגלה בבית המקדש השלישי.

יוסף של ציון וחנוכה, מתגלים לנו בכל שנה כאחד. יוסף המוסיף והולך, הוא ציון המוסיפה והולכת מימי בית חשמונאי עד ימינו. ציון של ארץ ישראל בימי המכבים וציון של ארץ ישראל בימינו, נותנות ומקבלות זו מזו. מדינת החשמונאים שאפה לעצמאות כמדינת ישראל, ומדינת ישראל שואפת למקדש של מדינת החשמונאים. עצמאות זו ועצמאות זו, ממתינות לאור הגדול מירושלים לעיני יושבי תבל. האור שהתחיל באיילת השחר בבקעת ארבל, הגיע לירושלים של כסא ה'. "ביוסף כתיב: 'וילבש אותו בגדי שש', ובציון – 'עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם עִיר הַקֹּדֶשׁ' (ישעיהו נב). ביוסף כתיב: 'ואת יהודה שלח לפניו', ובציון – 'הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים' (מלאכי ג)" (תנחומא שם).

מתוך הספר 'שלהבתיה' בראשית-שמות שראה אור לאחרונה בהוצאת ספריית חוה

ניתן להשיג באמצעות דוא"ל:  [email protected]