בימים האחרונים פורסם כי שר האוצר לשעבר, משה כחלון, מצא, בשעה טובה, עבודה חדשה. לצערנו הוא עדיין לא מצא עבודה במשרה מלאה אלא רק ב80% משרה, אבל ברור שזה עדיף על להישאר מובטל. בעבודתו החדשה, כיו"ר חברת האשראי החוץ-בנקאי יונט-קרדיט, ישתכר כחלון כ-4,600 ₪ לשעה, שהם קרוב ל700,000 ₪ בחודש. שכר זה ישולם לו בצירוף של שכר חודשי, בונוס שנתי ושווי מניות של החברה.
היו כאלה שפרסמו את הידיעה הזו בציניות, בדומה לאופן שבו הצגתי את הדברים בעצמי בפיסקה הקודמת. היו כאלה ששהבליטו אתאחריותו של השר לשעבר כחלון על החוק להגבלת חוק הבכירים במשק, במסגרתו הוא וידא כי שכרם החודשי של מנהלים בכירים בבנקים ובגופים פיננסים יוגבל לכ-200,000 ₪ בלבד, שליש משכרו המיועד. אבל לא מצאתי מי שפשוט פירגן לשר כחלון על זה שהוא שיחק אותה, וסחטיין עליו. למה? מה כל כך מקשה עלינו לפרגן למי שמרוויח טוב?
המחלה הישראלית הזו, של חוסר פרגון, היא חוצת גבולות ומגזרים. כולם רוצים להרוויח הרבה, ורובנו המוחלט מתקשה לפרגן למי שמצליח בכך. כבר שנים רבות מסתובבת בפייסבוק רשימה של ראשי עמותות גדולות בישראל והשכר שלהם. השכר מופיע בה בפורמט של שכר שנתי ובמונחים של עלויות מעביד מה שמנפח את הסכום ונותן הרגשה שהם הופכים לעשירים על חשבון תרומות הציבור. לדעתי מדובר במניפולציה זולה ופוגעת.
ניקח לדוגמה מנהל עמותה שמשתכר לפי אותה טבלה 500,000 ש"ח, והופך כבר שנים לסמל לשחיתות ציבורית. מה המשמעות של אותם 500,000 כאשר ננסה להמיר אותם לפורמט החודשי המוכר לכולנו? חלוקה ל-12 חודשים, הורדת ההפרשות והגילומים השונים, יביאו אותנו לשכר ברוטו של כ-35,000 ש"ח שיהפכו לכ-20,000 נטו. בלי ספק שכר מכובד, אבל האם זהו שכר מושחת? האם זהו שכר בעטיו מגיע לאותו מנהל להפוך למשל ולשנינה כבר שנים בכל רחבי הרשת? כל זאת כשהוא מביא איתו שנים רבות של ניסיון, השקעה והצלחות גדולות בתחומי פעילותו.
אם נבחן את הדברים לעומקם נגלה שהם עוד יותר מופרכים. חשבו על העמותה האהובה עליכם, זו שאתם יודעים ובטוחים שעושה דברים חשובים. מי הייתם רוצים שינהל אותה? חשבו על ארגון שמגלגל מחזור של עשרות מיליוני שקלים בכל שנה, מעסיק עובדים רבים ומתנדבים רבים עוד יותר. האם באמת היינו רוצים להביא מנהל צעיר שיסכים להשתכר רק 10,000 ₪ לחודש בשביל לנהל אותו? או שעדיף להביא מנהל בעל ניסיון, ידע והשכלה רלוונטיים? והאם אנחנו באמת מצפים שאדם בעל הניסיון והידע הרלוונטיים יסכים לנהל ארגון גדול כל כך בחצי התנדבות, ביחס לשכר שהיה יכול לקבל בשוק הפרטי? אינני סבור כך. אני חושב שהראוי והנכון הוא לשכור מנהל בעל שיעור קומה, ואני מניח שהוא יצדיק את שכרו עשרת מונים, יחסוך בעלויות השוטפות, יגדיל פעילות, ובשורה התחתונה – ימקסם את כספי תרומתי. כוח אדם איכותי הוא משתלם, ועל איכות יש לשלם.
טענתי היא פשוטה: יש לתת לשוק החופשי לעשות את שלו. אם ארגון בוחר לשלם שכר גבוה – כנראה שמשתלם לו לעשות כן. הדבר נכון במגזר העסקי ובמגזר השלישי כאחד. כמדומני, שידיעות על שחקני כדורגל מצליחנים בחו"ל שמרוויחים שכר עתק הינן מפרגנות יותר. כנראה קל לנו יותר לפרגן דווקא בתחומים בהם ברור לנו שאין לנו את הכישרון הרלוונטי. בתפקידי ניהול, לעומת זאת, אנו נוטים לחשוב שמדובר באחיזת עיניים ולא בתפקיד מלא אחריות. פעמים רבות זו מחשבת שווא.
באחת מהמעשיות המפורסמות של רבי נחמן מברסלב, "מעשה מחכם ותם", אנו פוגשים בשני בעלי מקצוע. החכם תמיד מחפש כיצד להשכיל יותר ולהרוויח יותר, רדיפה שאינה מניחה לו ליהנות מיגיע כפיו, בעוד התם עוסק בעבודתו הפשוטה ומרוצה מעמל יומו. כשאשת התם אומרת לו "תסתכל על חברך החכם, כמה הוא מרוויח יפה" הוא עונה לה במשפט אותו כדאי לכולנו לאמץ: "זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" – כלומר, כל אחד מרוויח ומשתכר לפי עבודתו, ומה לנו לשים את עינינו אצל אחרים. סגולה לרווחים גבוהים היא מאמץ והשקעה בלימודים ובעבודה, במקום בקריאת עיתונים על שכרם של אחרים.
הכותב הינו יועץ תעסוקתי ויועץ לקבלת החלטות אסטרטגיות בארגונים.
