בכל אחד מן המועדים אנו אומרים בתפילה "והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך", ומכל חג אנו לומדים מסר לחיים. אחד הנושאים המרכזיים שחג הסוכות מלמד אותנו הוא היחס הנכון לעולם החומר. הקב"ה מצווה עלינו : "צאו מדירת קבע אל דירת עראי". עלינו להבין, שהחומר בעולם הזה אינו התכלית. אמנם אדם זקוק לחומר, למזון, לפרנסה, לדירה וללבוש, שהם צרכים הכרחיים, אך הם אינם המטרה. המטרה היא לעבוד את ה' ולעשות את רצונו.
לפי זה אפשר להבין מדוע תיקנו חז"ל לקרוא את ספר 'קהלת' בשבת חוה"מ סוכות. הטעם הפשוט הוא, ששלמה המלך השמיע את הדברים האלה לפני מלכי אומות העולם, שהתקבצו בחג הסוכות. אבל יש בזה ענין יותר עמוק. שלמה המלך מתבונן בעולמנו ורואה שרוב האנשים סובלים וחיים בחוסר, ולכן לא מתקבל על דעתו שזוהי התכלית. משום כך אומר שלמה : "הבל הבלים הכל הבל".
נשאלת השאלה : כיצד יכול לבוא בן אנוש ולומר על מעשה הבריאה, שנאמר עליו : "והנה טוב מאוד", שהכל הבל ואין לו תכלית?
ספר 'קהלת' מסיים במילים: "את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". לכל חקירותיו של קהלת יש תשובה אחת והיא, שכאשר האדם חושב שעולם החומר הוא התכלית, אזי באמת הכל הבל, אולם אם האדם לוקח מהעולם החומרי את ההכרחי לקיומו ומבין שהכל משרת מטרה נעלה, שהיא יראת האלקים ושמירת מצוותיו - הרי כל מעשיו מקבלים משמעות.
דומה הדבר לעולם המספרים. המספר אפס כשלעצמו הרי הוא לא כלום, ואין לו משמעות. אולם כאשר לוקחים אותו ומצמידים אותו למספר אחד, מקבלים את המספר עשר, וממילא האפס מקבל משמעות. כך גם ענייני החומר, אם מנטרלים מהם את התוצאות השליליות, אם אדם מבין שהוא עובד מתוך הכרח לצורך פרנסתו, אך יש מטרה נעלה שהיא עבודת ה', אזי גם ענייני החומר מתקדשים ומתעלים.
זהו אחד הרעיונות המרכזיים של חג הסוכות, שבו אדם מקיים מצווה ע"י שנכנס לסוכה עם כל החומריות שנלווית לכך, כאשר החומר נחוץ על מנת לשרת את המטרה האלוקית, אזי נמצא האדם מישראל מקדש את החומר.
בחג הסוכות, כשאנו יוצאים מדירת קבע לדירת עראי, נדע לשאוב מהחג הזה עוז וביטחון. ואע"פ שמחיצות הסוכה יכולות להיות כאלה שבהן הפרוץ מרובה על העומד, דווקא הן משמשות לנו כמחסה וכמגן מפני כל הפורענויות. הסוכה העראית מבטאת את גודל אמונתנו בבורא עולם, ונותנת לנו את הכח לעמוד גם בפני מצבים לא קלים שעומדים בפנינו.
