בספר ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד, מבאר רבי נחמן דרך להתמודדות עם אפיקורסות על פי הפסוקים הראשונים של פרשת בא,
רבי נחמן מסביר שה' ברא את העולם בשביל לגלות את הרחמנות שלו כלפי אחרים, אחרת לא היה יכול להשתמש במידה זו: "כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו?".
לכאורה, מהמשפט האחרון מתעוררת שאלה מאוד קשה – האם זה נקרא רחמנות? להכניס מישהו לעולם "אכזר" ואז לרחם עליו? זה כמו לגנוב למישהו כסף ואז לתת לו אותו בתור צדקה!
כהקדמה לתשובה נביא את מה שרבי נחמן כותב בהמשך התורה שם:
רבי נחמן כותב שיש שני סוגים של אפיקורסות:
האפיקורסות הראשונה היא אפיקורסות של שכל, כזאת שבאה מחוכמות חיצוניות, קושיות על התורה שמקורן במדע, בארכיאולוגיה וכו'.
האפיקורסות השניה היא אפיקורסות של שאלות שבשכל האנושי אין עליהם תשובה, כמו: "אם ה' נמצא בכל העולם ואין שום דבר חוץ ממנו, איך יש בעולם אנשים, חיות, צמחים וכו'?". שאלות כאלה נקראות שאלות מהחלל הפנוי, שאלות שבאות מחסרון הדעת שלנו.
על הסוג הראשון של האפיקורסות אפשר לענות בשכל ועליהם נאמר "דע מה שתשיב לאפיקורס", אבל על הסוג השני אי אפשר לענות בשכל, צריך לבוא מתוך אמונה, לדלג מעל ה"חלל הפנוי" ולהביט על המציאות מהמבט של ה' על העולם.
לכאורה, השאלה שלנו על הרחמים של ה' היא מהסוג השני של האפיקורסות, זה שצריך להסתכל עליו מהמבט של ה' ולדלג מעל החלל הפנוי.
אם נסתכל מתוך אמונה ולא דרך השכל שלנו, מהמבט של ה' - נראה שבעצם כולנו חלק ממנו, ה' לא ברא עולם אכזרי וברא בו בני אדם שיסבלו, אלא שם חלק מעצמו בעולם כדי לגלות רחמנותו. ה' משתעשע יחד עמנו בעולם שברא בתוך עצמו ובעצם הוא כביכול מרחם על עצמו.
רבי נחמן מבאר שתורה זו מרומזת בפסוקים:
"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה"- ה' אומר למשה (שהוא גדול הדור) לבוא אל פרעה (שהוא בחינת החלל הפנוי, שלא מאמין בה'), לדלג על החלל הפנוי של פרעה ולעלות לאור אין סוף.
"הנני מביא מחר ארבה בגבולך"- פרעה חשב שה' נפרד מהמציאות (שהצמצום כפשוטו) ולכן ה' "מביא מחר (לעתיד לבוא) ארבה"- מה שמיוחד בארבה הוא שעורו עשוי מבשר ישן שהתקשה, הכוונה כשאנחנו אומרים שה' מרחם עלינו אנחנו מאמינים שהעיקר זה שאנחנו בעיני ה' חלק ממנו ולא בגוף נפרד, כמו עורו של הארבה ביחס לבשרו.
על פי שיעורו של הרב יצחק שפירא
