פרשת 'וארא' עוסקת במהלכים האלוקיים שאילצו את המצרים לשלח את עם ישראל, אך בתוך הפרשה משובצות גם כמה הדרכות להתבוננות נכונה על ההתרחשויות שמסביבנו.
בתחילה משה רבנו מסרב שבעה ימים, כאשר הקב"ה שולחו להוציא את עם ישראל ממצרים. משה רבנו ידע שעם ישראל עדיין לא הגיע לכלל השלמות, שגלות מצרים היתה צריכה להביאו. לכן סבר משה כי עדיף שיגאלו בעוד זמן מה, עם כל הסבל הכרוך בכך, מאשר שיגאלו עכשיו ואח"כ יזדקקו לגלויות נוספות על מנת להגיע לשלמות. אולם ההשגחה האלוקית ידעה שאם הם יישארו במצרים זמן נוסף, כבר לא יהיה את מי לגאול, חלילה. משום כך הקב"ה שולח את משה.
משה רבנו טען שצריך לשלוח את אהרון והזקנים, שהם טובים ממנו, ולא אותו. ה' נתן לו שני אותות. האות הראשון הוא המטה שנהפך לנחש, וכשאחז אותו בזנבו הפך למטה, דהיינו, הזנב הפך לראש.בזה רצה הקב"ה לרמוז לו ,שלפעמים יש להעמיד מנהיג על העם למרות שלא גדל בתוכו ולא היה מוכר, כל זאת בשל הסגולות הנפשיות של אותו אדם.
אח"כ אומר הקב"ה למשה, שאם לא יאמינו לשני האותות האלה, יבוא האות השלישי שהוא שונה מהשניים הראשונים אשר באו כדי לאמת את השליחות. באות השלישי ה' אומר למשה לקחת ממימי היאור, לשפוך על היבשה והם יהפכו לדם. אות זה לא בא לאמת את השליחות, אלא בא לומר שמי שיתחכם עם מהלך הגאולה, מהלך הגאולה עצמו יהפך לו לרועץ. ואכן כך באמת היה, שכל אלו שלא רצו להיגאל מתו בשלושת ימי האפילה ולא זכו לצאת ממצרים.
הדבר מודגש פעמיים בפסוק "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאוֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" כדי לרמוז שכך הדבר אף לדורות עולם, שכשהקב"ה גואל את עם ישראל ויש אנשים שחושבים שזו אינה הגאולה, הקב"ה מעניש על כך. "והיו לדם ביבשת" - המים שנותנים חיות, אם הם לא מתקבלים על ידי מי שצריך, הם נהפכים לו לרועץ.
דוגמא לדבר אנו מוצאים בזמן המלכים, כשהיה רעב בשומרון. אחר מפלת חיל ארם היה ניתן להשיג חיטים ושעורים בזול. מי שלגלגו על כך נרמסו בזמן שהעם פרץ החוצה, וכך לא זכו לגאולה.
כך גם לדורות. כל מי שלא מאמין שזו גאולת עם ישראל ומתחכם, הגאולה כשלעצמה עלולה חלילה להיהפך לו לרועץ.
אנו מאמינים שגילויי ההשגחה האלוקית, שהשיבה את עם ישראל לארצו, אלו מהלכים אלוקיים ואל לנו להתחכם יותר מדי. יש להודות על מה שיש, וכל כמה שעם ישראל יהיה מוכן יותר וירצה יותר את הגאולה, אזי המהלכים יהיו מהירים וקלים יותר לעם ישראל.
אנו רואים זאת בכל שבע המכות שמוזכרות בפרשתנו, שעל ידן העניש הקב"ה את המצרים, כדי להמריץ אותם לשלח את ישראל וכן על מנת שיפיקו את הלקחים על ההשגחה. אין מקרה בעולם והכל תחת השגחת ה' על עם ישראל, בין אם מבינים ובין אם לא מבינים.
אור גאולת ישראל שהתחיל להתנוצץ בדורנו, ילך ויגדל, ילך ויתרחב, עד שנגיע לראות את הגאולה על כל מרחביה, ועם ישראל יתעורר לתשובה שלמה. המצב העכשווי הוא רק זמני. אם נהיה ראויים, יעשה הקב"ה כך שהמהלכים האלוקיים יתרחשו במידת הרחמים ולא במידת הדין, ונזכה בקרוב לראות בישועת ה' על עמו ועל נחלתו.
