פרשת מסעי - ירושת ארץ ישראל
הטעות של המרגלים, שלא הבינו את החשיבות של ירושת הארץ ויישובה, היא טעות לדורות עד ימינו. היא מביאה יהודים לגור בחו"ל למרות שיש מצוות עשה מפורשת לעלות ולשבת בארץ ישראל. היא מביאה יהודים לחשוב שמותר לוותר על ארץ ישראל. על כן חשוב מאוד להבין את מצוות ירושת הארץ ויישובה.
אחד המקומות שבהם אנו קוראים על ירושת הארץ נמצא בפרשת מסעי אחרי המסעות. בתחילה התורה מצווה אותנו "וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ" (במדבר לג נ-נו). אחר כך בא תיאור גבולות הארץ שצריך לרשת (לד א-טו). אחר כך מוזכרים הנשיאים שינחילו את הארץ (לד טז-כט). אחר כך בא הציווי להפריש 42 ערי הלווים שמהם תצא תורה (לה א-ח). אח"כ הציווי להקמת שש ערי מקלט (לה ט-לד), ואח"כ בקשת מטה יוסף לא לאבד חלקים בירושת הארץ בגלל בנות צלפחד (לו א-יג).
הרמב"ן כותב כי ירושת הארץ נכתבה בתורה פעמים רבות לרוב חשיבותה. "ונכפל זה העניין במצוה זו במקומות אחרים". חכמים שנקראו סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה (קידושין ל ע"א). אם נספור נמצא כי התורה מזכירה את ירושת ארץ ישראל 87 פעמים. היא מתחילה לדבר על כך בברית בין הבתרים שבה כורת ה' "לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ" (בראשית טו ז). כך היא מופיעה בספר בראשית שש פעמים, בספר שמות פעמיים, בספר ויקרא שלוש פעמים, 34 פעמים בספר במדבר ו-61 פעמים בספר דברים. כל זאת מלבד מאות הפעמים שמוזכרת מעלת הארץ וחשיבותה. מסתבר שירושת ארץ ישראל הוא הנושא המדובר ביותר בתורה, אף יותר משבת, ברית מילה ועבודה זרה.
והטעם הוא שבלי ארץ ישראל איננו מתפקדים כעם. בלי ארץ ישראל חלק גדול מהמצוות של התורה לא קיים. אין מינוי שופטים, אין מלכות, אין מקדש וכד'. והעיקר, לא מתקיימת התכלית שבשבילה ה' ברא את עם ישראל. אין גאולה ואין כל קידוש השם הגדול שנובע ממנה. לכן כל כך חשוב לרשת את הארץ.
מלבד מצוות הכיבוש יש מצוות להתיישב בארץ ולא להניחה שממה. כך אומר הפסוק: "וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ". גם כאן למדו חכמים את גודל חשיבות ההתיישבות בארץ ישראל ממספר הפעמים הרב שהתורה הזכירה את חשיבות ההתיישבות בארץ ישראל. ובשבע הפעמים שבהם מוזכרת ישיבת הארץ בהקשר לשמירת כל חוקי התורה (דברים ד כב; ה כח; ו א; ח א; יא ח; יא לא; יב א) שמלמדים כי ישיבת הארץ שקולה כנגד כל התורה כולה. על כן מצוות הישיבה הזאת היא גם בתקופת הגלות: "אם כן, היא מצות עשה לדורות, מתחייב כל יחיד ממנו, ואפילו בזמן גלות, כידוע בתלמוד במקומות הרבה".
בגלל החשיבות הגדולה של ארץ ישראל אמרו חכמינו שישיבת הארץ שקולה כמו כל התורה כולה. "מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטוס וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהן וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא 'וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ: וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם' (דברים יא לא-לב). אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.
ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל רבי יהודה בן בתירא ללמוד ממנו תורה והגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל וזקפו עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהן וקראו את המקרא 'וירשת וישבת בה ושמרת לעשות את החקים האלה', אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה חזרו ובאו להם למקומן" (ילקוט שמעוני דברים יב תתפה). האם אנחנו בוכים כשאנחנו צריכים לנסוע לחו"ל? האם בשדה התעופה לוד אנחנו מחליטים לחזור בנו מהתוכנית ולהישאר בארץ?
צריך לשים לב שיש כאן שתי מצוות, האחת ירושה שהיא שליטה בארץ והאחת להקים יישובים. כך מסביר הרמב"ן: "נצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". רש"י מוסיף ואומר ש"ירושה" כוללת את גירוש תושביה הנוכריים של הארץ. מקור דברי רש"י הוא באזהרה: "וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ" (במדבר לג נה). כדי לקיים את המצווה הזאת באות כל ההדרכות בתורה כיצד להילחם וכיצד לעורר את החיילים לכבוש ולרשת את הארץ (סוטה מב ע"ב).
ירושת הארץ נעשית בדרך כלל באמצעות מלחמה. כך כבש יהושע את הארץ, וכך כבש דוד. הגמרא אומרת שכשם שאבותיך ירשו את הארץ גם אתה תירש אותה, "מקיש ירושתך לירושת אבותיך" (ערכין לב ע"ב) שנאמר "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל ה).
חשוב מאוד להבין את המשמעות של ירושה, כיוון שבימינו יש לחץ גדול על ישראל לוותר על מצוות הירושה בחלקים מארץ ישראל תמורת הבטחות לשלום. כנגד כל זה כותב הרמב"ן שגם תמורת שלום לא נותנים לנכרים את ארץ ישראל: "ואם רצו להשלים – נשלים, ונעזבם בתנאים ידועים. אבל הארץ – לא נניח אותה בידם, ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות".
ומכיוון שמצוות ירושה באה באמצעות מלחמה, מובן שהיא דוחה פיקוח נפש. כך כתב המנחת חינוך: "דהתורה ציוותה ללחום עמהם וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס, כמבואר ברמב"ן. ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה. אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה. אם כן דחויה סכנה במקום הזה ומצוה להרוג אותו אף שיסתכן" (מנחת חינוך תכה). סכנה אינה סיבה למנוע את כיבוש הארץ או את יישובה.
המתירים לבטל מצוות ירושת הארץ בעת סכנה סומכים יתדותם על רבי יצחק די-ליאון שכתב בספרו "מגילת אסתר" כי דעת הרמב"ם היא שלאחר שנתרחקנו מארצנו וגלינו מעל אדמתנו, שוב אין מצוות יישוב הארץ נוהגת לדורות עד ביאת הגואל במהרה בימינו. רבי יצחק די-ליאון מסתמך על האמור בגמרא כתובות כי שלוש שבועות השביע הקב"ה את עם ישראל, ואחת מהן היא שלא יעלו בחומה יחד ביד חזקה לכבוש את הארץ כנגד אומות העולם. והסתמך על דברי רבי חיים בתוס' שאומר כי בימינו אי אפשר לקיים את המצוות התלויות בארץ.
מו"ר אבא זצוק"ל היה אומר כי גדולי הפוסקים לא הזכירו להלכה את שלושת השבועות שעליהן מסתמך ה"מגילת אסתר", על כן אי אפשר לבטל מצווה כל כך חשובה בהסתמך על דעתו. במיוחד שהרמב"ם והשו"ע הזכירו את חובת העלייה לארץ ולא הגבילו אותה רק לימי הבית משמע שלא פוסקים כמוהו. כן הזכיר הרמב"ם את מצוות כיבוש הארץ ויישובה, ולא הגביל אותה רק לזמן שבית המקדש קיים (הלכות מלכים פרק ה').
עם זאת היו פוסקים שכתבו כי מחמת הסכנה אין חובה לעלות לארץ ישראל (תוס' כתובות קי ע"ב ד"ה הוא אומר רשב"ש סימן ב' ובית הלוי ח"ב נ ועוד אחרים). חשוב להסביר שדבריהם נאמרו בשעה שהייתה סכנת שודדי ים ומחמת הספינות שהיו רעועות ביותר. בימים ההם הייתה גם סכנה לגור בארץ ישראל מחמת ההפקרות השלטונית של הטורקים ורדיפתם את היהודים.
בימינו אין סכנה בדרכים, והסכנה במגורים בארץ ישראל אינה יותר מכל מקום אחר, על כן אי אפשר לדחות מצוות עשה כל כך יקרה וחשובה בטענות שהיו נכונות בימים עברו. ואפילו אם יאמר בית דין כלשהו שאסור לעלות לארץ ישראל מחמת הסכנה, דבריו דחויים ואין צריך להקשיב להם. כך פוסק ה"פתחי תשובה": "ולכן נראה דאף אם יגזרו ב"ד שבעירם שלא לנסוע (לארץ ישראל) מטעמים הנ"ל רשאים לסמוך על אלו אשר עיניהם ראו ההיפך, כי לא ראינו אינו ראיה, והרי זה כהורו ב"ד ששקעה חמה והיא לפנינו דאין זה הוראה".
התוספות בכתובות (קי ע"ב) הביא משם רבינו חיים כי יש בעיה לקיים בארץ ישראל את מצוותיה. בעקבותיו כתבו הפוסקים שבשעה שיש סכנה רוחנית - לא לעלות לארץ ישראל. כך מביא ה"פתחי תשובה" (אע"ה ע"ה): "וגם בתשב"ץ כתב דכל שאין לו שם פרנסה מוכנת - מעבירו על דעתו ועל דעת קונו ח"ו כו'". ועל כן הוא כותב "וכבר נהגו העם שאינם נוסעים עם בנים קטנים והכל בשביל קושי השגת הפרנסה שם וחוב הוא לקטנים וח"ו יש לחוש שיצאו לתרבות רעה עד לא יחזק שכלם עליהם לסבול חיי צער".
ברמב"ם (מלכים פרק ה הלכה יב) משמע שיישוב ארץ ישראל חשוב יותר מסכנות רוחניות, שכתב. "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". בימינו הסכנה הרוחנית הגדולה של התבוללות נוראה נמצאת בעיקר בחו"ל, והיא חמורה בהרבה מהסכנה הרוחנית בארץ ישראל.
כן סיכם ה"פתחי תשובה" וכתב שכל הפוסקים, ראשונים ואחרונים, פסקו כמו הרמב"ן שמצוות הירושה והישיבה שייכות לכל דור ודור. כמו כן הוא דוחה את דברי רבי חיים בתוס' וכתב בשם המהרי"ט שזו טעות דפוס (כי קשה לומר שנדחה את כל פסוקי התורה מסברא שאין לה מקור): "אמנם הרי"ט בתשובה סי' כ"ח ובחידושיו לכתובות הוכיח דאיזה תלמיד טועה כתבו על שם התוס' ולאו דסמכא היא כלל, והדין עמו. וכן כתב בעל נתיבת משפט. וא"כ כל הזמנים שוים לקיום מצוה זו וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים" (אבן העזר סימן עה).
החשיבות הגדולה שהתורה נותנת לעלייה וליישוב הארץ נמצאת גם בתפילה. אנו מזכירים את העלייה וקיבוץ גלויות בתפילות המסודרות בכל יום, בברכת המזון ובברכת מעין שלוש, הן נמצאות גם בתיקון חצות של יום וגם של לילה, גם באמה על אמה בפתח הבית וגם בכוס הנשברת בחתונה.
האר"י ז"ל כתב כי בימי בין המצרים צריך אדם להתפלל ולבכות על הגלות, והיא תהיה תועלת גדולה לנפשו. אם יכוון אדם את לבו בכל תפילה ויתפלל מעומקא דלבא, הוא ימצא כי יש בנוסח התפילה הרבה תפילות על קיבוץ גלויות ועל בניין ירושלים, על קידוש השם ועל כל העניינים שנמצאים בגאולה.
בקרבנות נמצאות התפילות על הגאולה בשני קטעים מרכזיים. הראשון הוא בעקידה ובתפילה שלאחריה "כשם שכבש אברהם וכו'". העקידה מסתיימת בשבועת ה' שאברהם וזרעו יתברכו "ברך אברכך וכו'" ויקיימו את תפקידם "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ". אח"כ אנחנו מתפללים לקיום הברית על כל חלקיה. "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב. וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר". וכן "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ. וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה".
אחר כך אנו מתפללים על קיבוץ גלויות כדי שיהיה קידוש ה'. בתפילה המתחילה "לעולם יהא אדם ירא שמים" אנו אומרים: "קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ. וּבִישׁוּעָתְךָ מַלְכֵּנוּ תָּרוּם וְתַגְבִּיהַּ קַרְנֵנוּ. וְתוֹשִׁיעֵנוּ בְקָרוֹב לְמַעַן שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָרַבִּים". ממשיכים "קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ". ומסיימים: "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חַי וְקַיָּם עֲשֵֹה עִמָּנוּ חֶסֶד בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ וְקַיֵּם לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם. כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ה'".
אנו מזכירים קיבוץ גלויות בפסוקי דזמרא כמה וכמה פעמים. בתחילה אנו אומרים "וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ. לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". וחוזרים ואומרים: "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ. וּרְעֵם וְנַשְּאֵם עַד הָעוֹלָם", כשנחלתך זו ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. ממשיכים ואומרים: "קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ. וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ". עוד חוזרים ואומרים לפני ה' מלך: "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ. לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". וחוזרים להתפלל על קיבוץ גלויות ב"יהי כבוד" נגד כל מה שחושבים הגויים. "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד. אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ: ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם. הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים".
גם בפסוקי דזמרא אנחנו מזכירים קיבוץ גלויות ובניין ירושלים במילים: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה'. נִדְחֵי יִשְֹרָאֵל יְכַנֵּס: הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב. וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם". אנו מזכירים את השבועה על ירושת הארץ ב"ויברך דוד" במילים: "וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ. וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה" ומסיימים את שירת הים במילים: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו. וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
בברכת "אהבת עולם" אנו מבקשים על קיבוץ גלויות "מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ. וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ". הבקשה הזאת היא הקדמה לקריאת שמע שעוסקת בקשר שבין אהבת ה' לישיבה בארצנו כך אנחנו אומרים בשעת הירידה: "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם", ובשעת העלייה אומרים: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם. כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". כל הברכה האחרונה של קריאת שמע עוסקת בחיבור שיש בין היציאה ממצרים לבין היציאה משיעבוד מלכויות. "אֱמֶת שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ אֲבוֹתֵינוּ. גּוֹאֲלֵנוּ גּוֹאֵל אֲבוֹתֵינוּ. יוֹצְרֵנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵנוּ. פּוֹדֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶךָ".
הגמרא במסכת מגילה אומרת שכל הבקשות בתפילת י"ח הם על סדר הגאולה. מתחיל בדעת ותשובה וסליחה, ומסיים בבניין ירושלים וצמח דוד, פתיחת שערי תפילה והשבת העבודה. כך למשל אומרת הגמרא: וּמָה רָאוּ לוֹמַר "קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת" לְאַחַר בִּרְכַּת "הַשָּׁנִים"? ועונה הגמרא שזה סדר הגאולה. דִּכְתִיב, (יחזקאל לו) "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבֹא". וכך היא ממשיכה ואומרת שקיבוץ גלויות הוא תחילת הסוף של הרשע העולמי, כפי שראינו ועדיין אנו רואים. "וְכֵיוָן שֶׁנִּתְקַבְּצוּ גָלֻיּוֹת, נַעֲשָׂה דִין בָּרְשָׁעִים" (מגילה יז ע"ב). וכך כל הגמרא כולה שם.
כל קדיש הוא תפילה לקידוש ה' בעולם כשתהיה הגאולה ויבוא המשיח. עליה נאמר: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ'". ומתי זה קורה? כש"יַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ".
גם הקדושה שאומרים שלוש פעמים בתפילת שחרית היא להביא גאולה. המעיין בפסוקים בישעיהו פרק ו' יראה שהמקור לקדושה שאנו אומרים היא הקדושה ששמע ישעיהו מפי השרפים בבית המקדש. באותה שעה ישעיהו רואה את ה' יושב על כיסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו ואומרים את הקדושה המופלאה הזו, באותה שעה בדיוק נכנס עוזיה המלך בחוזק לב להקטיר קטורת והתוצאה הייתה הרסנית, "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" (ישעיהו ו). האדמה רועדת ועוזיה המלך מצטרע.
ישעיהו נדהם לראות את אטימות הלב של המלך, את העיניים שלו שלא רואות כלום ואוזניים שלא שומעות כלום מרוב גאווה. באותה שעה הוא מתמרמר: "וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי", והם לא רואים דבר.
באותה שעה שומע ישעיהו קול. "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲ-דֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי". ישעיהו מבין שהשליחות שלו היא להביא גאולה דרך פקיחת העיניים. תפקידו לפתוח את העיניים לעם כולו, שנראה כולנו שה' נמצא פה שנראה ש"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". שלא נהיה בחינת "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ". אטימות שגורמת גלות לעם וחורבן לארץ "ועַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה".
הטור מביא בשם המדרש שכשייפתחו העיניים לראות שמלוא כל הארץ כבודו, תבוא הגאולה. כך מביא המשנה ברורה בשם הטור "בשעה שמקדישין ואומרים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. ולָמְדוּ אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום, לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה. כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני, ועיני בעיניהם. באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר זכותם וממהר גאולתם" (משנ"ב קכה ה). לכן סוף הקדושה של החזרה היא בפסוקי הגאולה "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ". סוף הקדושה של ובא לציון היא במילים "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" סוף הקדושה של יוצר היא במילים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" שכולם מדברים על גאולה.
אם נשים לב נראה שגם סיום התפילה עוסק בגאולה. כל התחנון של שני וחמישי הוא כולו תפילה על הגאולה, רובו לקוח מתפילת דניאל. אנו מתפללים בתחנון זה על קיבוץ גלויות: "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ"; על ירושלים: "יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַיִם הַר קָדְשֶׁךָ. כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלַיִם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ"; על המקדש: "וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם. לְמַעַן אֲ-דֹנָי"; על קידוש השם: "יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה"; על סילוק הגויים מהארץ: "וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם".
כשפותחים דלתות ארון הקודש יש שעת רצון ואז אנו מתפללים על המשיח ועל הגאולה. "יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבוֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ: הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּאֵם עַד הָעוֹלָם: בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ". כשמוליכים את ספר התורה אנו מתפללים על בית המקדש שהוא הדום רגלי ה' "רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ. וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדוֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלֹהֵינוּ".
גם במזמור "יענך" אנו מתפללים על המשיח ועל הגאולה. "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ" וכו'. כן אנו מתפללים ב"ובא לציון" על הגאולה שתביא עמה תשובה גדולה: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב. נְאֻם ה'".
כל שיר של יום נועד להזכיר לנו שבכל התפילה אנו מדמים את עצמנו נמצאים בבית המקדש. בתפילת י"ח אנחנו מדמים את עצמנו בקודש הקדשים בין בדי הארון מול השכינה. בשיר של יום אנחנו ליד הלויים על הדוכן שומעים את שירתם ואומרים: "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ".
אחר כך אנחנו זוכים לדמות את עצמינו מריחים את הקטורת שמביאה חיים לעולם ומבקשים בשעה זו על הגאולה "אַתָּה תוֹשִׁיעֵנוּ אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן. כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד". כך אנו מסיימים את התפילה ב"עלינו לשבח" בתפילה ובציפייה גדולה לתיקון העולם: "לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָֹר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ", אמן ואמן.
