פרשתנו מדברת בעיקר על חנוכת המשכן. לאחר מנין השבטים ואופן חנייתם סביב המשכן, ולאחר בחירתם של הכהנים והלווים לסדר עבודתם, בא הצווי האלוקי על הכהנים, שמלבד עבודתם במשכן חלה עליהם גם מצוות ברכת כהנים. המצווה היא שהכהנים יברכו את עם ישראל בכל יום, ולפי בעל ספר 'חרדים' יש גם מצווה על עם ישראל להתברך.
הרמב"ם בהלכות תפילה כותב, שאדם יכול לשאול את עצמו: מה התועלת בברכה, שהרי אף כהן עם הארץ מברך ? אלא שכך קבעה ההשגחה האלוקית, שהברכה האלוקית תחול על ידי דיבורו של הכהן אפילו אם כלפי חוץ הוא אינו במעלה גבוהה, כיון ששורש נשמתו מאהרון הכהן, שקדושתו מראשית הבריאה בה נקבע שהוא המיועד לעבודה, וכך תחול הברכה על עם ישראל.
אחר כך בא שפע הברכה - "יאר ה' פניו אליך". דהיינו, שתהיה ניכרת השגחת ה' עליך, שהכל בא ממאור פניו של הקב"ה. "ויחנך" - זו הבטחה אלוקית שאדם במדרגה כזו, שתפילתו תתקבל בשמיים.
והסיום - "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". כאן המילה 'פניו' אינה מתפרשת במובן של הכרה בהשגחת ה', אלא שהמידות שהקב"ה מתנהג בהם עם האדם הן בהתאם למעשיו, כמאמר הפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", כלומר, ה' ישא פניו אליך בהתאם לפנים שלך.
כאמור, מצווה על הכהנים לברך כל יום את עם ישראל. הרמ"א כותב שבחוץ לארץ נהגו לברך רק במוסף של המועדים. ההסברים לכך קשים. אחד מהם הוא, שכאשר הכהנים מברכים את עם ישראל, עליהם להיות שרויים בשמחה, והרי המצאות בחוץ לארץ היא בדרך כלל בעיצבון ובחוסר שמחה.
כך גם כותב ה'אור החיים' הקדוש על הפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ", שאין 'והיה' אלא לשון שמחה, ואין שמחה כישיבה בארץ ישראל. בארץ ישראל אפשר להגיע לדרגה אמיתית של שמחה, וכאשר הכהנים מרוממים בדרגה כזו הם יכולים לברך את עם ישראל, מה שאין כן בחו"ל .
לצערנו הרב יש עדיין מקומות אחדים בארץ שבהם הכהנים נוהגים לברך רק בשבת, ולא בכל יום. על הציבור להקפיד שאם יש בתוכו כוהנים עליהם לברך בכל יום.
יהי רצון, שבזכות ברכת הכהנים כל אחד מהציבור יצליח במעשיו - אנשי מסחר יצליחו במסחרם, אנשי מלחמה יצליחו במלחמתם, אנשי לימוד יצליחו בלימודם, וברכת ה' תהיה ניכרת על כל אחד ואחד באשר הוא.
