בפרשתנו שלושה נושאים : רכישת מערת המכפלה, שליחותו של אליעזר להבאת רבקה ותולדותיו של אברהם אבינו לעת זקנותו.
שליחותו של אליעזר אינה רק מציאת כלה ליצחק , אלא זוהי הכנת היסוד לבנין כנסת ישראל. בענין זה נשאלת השאלה: איך יתכן שבכל מרחבי ארץ ישראל לא נמצאה כלה מתאימה ליצחק? אם נאמר שאנשי כנען היו מקולקלים במעשיהם, הרי אנו מוצאים שגם אנשי ארם נהרים לא היו מתוקנים כ"כ, כפי שחז"ל מפרשים את הפסוק "ואנכי פניתי הבית" - שהוציא את צלמי העבודה זרה, כי ידע שעבדיו של אברהם אבינו לא יכנסו לבית שיש בו עבודה זרה. משמע שגם שם היו עובדי ע"ז, מדוע א"כ העדיף אותם על פני אנשי כנען?
המלבי"ם מסביר יסוד גדול בכוחות הנפש של האדם. הרבה יותר קשה לתקן אדם שמקולקל במידותיו, מאשר אדם המקולקל בענייני השקפה. ענייני עבודה זרה, במה להאמין ובמה לא להאמין, הם ענין של השקפה. אדם שירצה להודות על האמת, אם רק מבררים לו אותה, הוא יכיר בה. אולם אדם מושחת שיש בו קנאה, שנאה, תאווה וחולשות בתחום האנושי שבין אדם לחברו, קשה מאוד לשרש ממנו תכונות רעות אלה. (אומרים בשם הגר"א, שיותר קל לאדם ללמוד את כל הש"ס מאשר לשבור מידה אחת רעה).
אנשי כנען היו מושחתים. הדוגמא הבולטת היא סיפור אנשי סדום, שהיו רעים וחטאים מאוד, עד כדי כך שההשגחה האלוקית החליטה שאין להם תיקון אלא להעבירם מהעולם ע"י אש וגפרית מן השמים.
אנשי ארם נהרים, מקום המגורים של משפחת אברהם אבינו, על אף שהיתה בהם עבודה זרה, מכל מקום היו מתוקנים בתחום האנושי, בנושא הכנסת אורחים ועזרה לזולת. משום כך היה הרבה יותר קשה למצוא אשה ליצחק בארץ כנען מאשר בארם נהריים.
ואכן אליעזר מצא את מבוקשו. הדבר הראשון שאליעזר מבקש מרבקה הוא "הגמיעיני נא מעט מים". בטוב ליבה, רבקה משקה אותו ואף את גמליו למרות שלא נתבקשה לכך. בנוסף לכך רבקה לא נגררה אחר בית אביה בעניני עבודה זרה וכבר מקטנותה היתה ניכרת צדקותה. מכאן למד אליעזר שאשה זו ודאי אינה מושחתת במידותיה, אלא דוקא טוב ליבה שופע ממנה, ומכאן שהיא ראויה לו.
מפרשה זו אנו למדים על חשיבותן של תכונות האדם. ישנם עמים שיש להם תכונות ברבריות ומושחתות .לעומתם עם ישראל ירש מאברהם אבינו תכונות טובות שנשארו בטבעו, כדברי חז"ל שאיפיונם של ישראל שהם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים.
עלינו לדעת שהתורה לא רק מספרת את אשר היה בעבר, אלא כוונתה שנלמד מסיפורים אלו לעתיד, ונדבק בתכונות של אבות האומה, שהניחו את היסודות של עם ישראל.
החלק הראשון של הפרשה עוסק ברכישת מערת המכפלה וקבורתה של שרה אמנו. הרמב"ן אומר שיש חשיבות לכבד את מקום מנוחתם של אבותינו, מתוך אמונה בכך שיש חיי נצח. חייו של אדם לא מסתיימים בכך שהנשמה נפרדה מהגוף, אלא הוא ממשיך במתכונת חיים אחרת. מערת המכפלה משמשת מקום השראה בכך שבני אברהם יצחק ויעקב באים לקברי אבותיהם ומתחברים להשקפתם, לפועלם, למעשיהם ולמחשבותיהם, ויונקים מהם את החוסן הנפשי והגבורה ללכת בעקבותיהם.
כלב בן יפונה השתטח על קברו של אברהם אבינו מפני שרצה להתחבר לעומק אמונתו בדורו ולעמוד מול המתנגדים לכניסה לארץ. כך גם אברהם אבינו, אע"פ שאפילו לא היה לו מקום קבורה בארץ, האמין בהבטחת ה' על נתינת הארץ ולא ערער אחר מידותיו של הקב"ה, למרות שבדרך הטבע לא ידע איך היא תתקיים. התחברות זו לאברהם אבינו נסכה בכלב כח וגבורה לעמוד מול רוב הציבור.
מכאן אנו למדים כיצד לעמוד בנחישות מול החלשים בעמנו, שאינם מבינים את זכותנו על כל מרחבי ארצנו, ומוכנים להסגיר חבלי ארץ תמורת דמיון של שלום אע"פ שהמציאות טופחת על פניהם. אנו שואבים מאבותינו הקדושים ישני חברון את עומק האמונה הנותנת לנו עוז וגבורה וכושר עמידה מול המציאות הקשה.
בשבת פרשת 'חיי שרה' אנו מקבלים חיזוק גדול מהמוני בית ישראל הבאים לעיר האבות ומביעים בכך את הזדהותם עם ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו ועם זקיפת קומתה של האומה. מהם אנו שואבים את הכח לעמוד במצבים שאין להם פתרון בדרך הטבע, ויודעים שדבר אלוקינו יקום לעולם. ו מאחלים לכל הציבור הקדוש שיזכה לשאוב עוצמות ממקום זה, עד שנזכה שכל ארץ ישראל תהיה בידי בניו של אברהם אבינו לעד ולעולמי עולמים.
