איש פלאי פלאות. ושמו ר' חיים בן עטר

והיה חסיד גדול, חריף ובקי בנגלה ובנסתר

גדולי הדורות התייחסו אל רבי חיים בן עטר זיע"א ביראה גדולה והוסיפו לו את התואר המיוחד "קדוש". זה תואר מיוחד שנשמר רק לאנשים בודדים שזכו להיקרא בשם המיוחד הזה על ידי כל עם ישראל. אם נשים לב נראה שכל האנשים הנוספים שנקראו בשם זה חיו בארץ ישראל. כך האר"י הקדוש, השל"ה הקדוש. ובאמת צריך להבין מה המשותף לאנשים אלו שזכו לשם המיוחד הזה.

התשובה היא שמדובר באנשים שעלו לארץ ישראל ופעלו למען תקומת עם ישראל מתוך גדוּלה של תורה. ולהבין יותר לעומק את העניין נזכור כי החטא הגדול ביותר שהיה לעם ישראל היה חטא המרגלים. חכמינו אמרו שחורבן שני בתי המקדש נגרם בגללו, והוא הסיבה לחוסר בניינו עד היום הזה.

החטא הזה חמור יותר מחטא העגל שהיה חטא של עבודה זרה, כיוון שהוא ביטל למעשה את התפקיד המרכזי ביותר של עם ישראל. עם ישראל נוצר כשה' אומר לאברהם אבינו, "לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך", בארץ הזו אתה תצליח להביא ברכה לכל העולם. "ונברכו בך כל משפחות האדמה". המרגלים שבחרו להישאר בחו"ל מבטלים את התפקיד העיקרי של עם ישראל לקדש את השם בכל העולם. תפקיד שיכול להתקיים רק בארץ ישראל.

הצדיקים הגדולים יודעים כי עיקר תפקידם הוא להעלות את עם ישראל לארץ ישראל כדי שימלא את תפקידו, אין יותר קדושה מזה בעולם. כך מתקיים "קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ". שנאמר "בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם. כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ה'".

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

כך עושים הרמב"ם, הרמב"ן, כך עולים לארץ ישראל רבי יוסף קארו והאר"י הקדוש ומקימים את העוצמה הרוחנית של עם ישראל. כך עולה הרמ"ק וכך השל"ה ואור החיים הקדוש. במקביל אליהם מנסים הבעל שם טוב והגר"א לעלות לארץ ישראל, וכשלא הצליחו שלחו את התלמידים הגדולים שלהם לחונן את עפר הארץ ולבנות את הקומה הרוחנית של העם שיקדש את שמו בעולם.

בכך ממשיך אור החיים הקדוש את דרכו של אברהם אבינו שקורא בשם השם בכל מקום ומקום, ממשיך את פעולת משה רבנו, שבונה את הקומה הרוחנית של העם ומעלה אותם לארץ ישראל.

כך אומרת הגמרא דבר מדהים על עזרא הסופר שמתוך תורה מעודד אנשים לעלות לארץ ישראל. "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, רָאוּי הָיָה עֶזְרָא, שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אִלְמָלֵא לֹא קְדָמוֹ מֹשֶׁה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר, (שמות יט) "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים", בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר, (עזרא ז) "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל", מָה 'עֲלִיָּה' הָאָמוּר כָּאן - תּוֹרָה, אַף עֲלִיָּה הָאָמוּר לְהַלָּן - תּוֹרָה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר, (דברים ד) "וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים", בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר, (עזרא ז) "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה', וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט". (סנהדרין כא.). כך המשיך אור החיים בקדוש את דרך הקודש של משה ועזרא. גאולה מתוך גדלות תורה.

הרבה יהודים סבלו צרות מהגויים בגולה, אור החיים הקודש מספר כי הצרות הללו גרמו לו לשאול את עצמו מה ה' אלהי שואל ממני. וכך הוא כותב בהקדמת פירושו לתורה: "וְהָמוּ עָלַי סַעֲרוֹת יָמַי הַמּוֹנְעִים, וְלֹא שָׁבוּ הָרוֹדְפִים. קִוִּיתִי לְשָׁלוֹם וְהִנֵּה מִלְחָמָה. רָץ אַחַר רָץ לְצָר וּלְצוֹרֵר, וְצָרָה נוֹגַעַת בְּחֶבְרָתָהּ עַד צַוַּאר הִגִּיעַה". כך מתאר אור החיים הקדוש את צרות חו"ל גם בהקדמת לספר חפץ ה': "דַּע לְךָ אָחִי כִּי כָּל מָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּחַיַּי לֹא הָיָה אֶלָּא מֵאַהֲבַת ה'. וּמֵחֵשֶׁק הַתּוֹרָה. כִּי מֵהֱיוֹתִי בָּעוֹלָם אֲשֶׁר פָּתַחְתִּי אֶת עֵינַי סִבְבוּנִי כִּתְרוֹנִי צָרוֹת רַבּוֹת".

בתחילה הוא חושב לברוח ממקום למקום, אבל הבריחה לא הועילה לו. "וְנָדַדְתִּי מֵעִיר לְעִיר וְנִתְקַיֵּם בִּי הַנִּמְלָט מִן הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְלֹא שַׁבָּת נוֹגֵשׂ וּמַדְהֵבָה". כל הזמן דרשו ממנו מיסים וקנסות ותשלומים למרות שלא נשאר לו מאומה. "וּבָאתָ שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְדֹּד בְּגַסָּה דָּנוּנִי, וְקוֹל הַב הַב לֹא פְּסִיק אַף כִּי תַּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה". חשבו הנוגשים שרבי חיים בן עטר עשיר כמו שהיה בעבר ולא ויתרו לו "וְהֶעֱמִידוּ גַּבְרָא אִחְזַקְתִּיהָ וְאֵין חוֹנֵן".

אור החיים מספר כי בגלל הקושי הוא לא היה יכול ללמוד תורה "וְסֻגְּרוּ דַּלְתִּי תּוֹרָה כִּי הָאִישׁ הַבְּלִיַּעַל הוֹלֵךְ וְחָזָק וְיוֹסֵף לַחְטֹא אִישׁ יִשְׂרָאֵל ח"ו". מסתבר שגם אחיו היהודים רדפו אחריו. אמנם עיקר הסבל היה מהערבים שחיו ביניהם: "וְאִם בָּאתָ לִרְאוֹת הוּא יוֹתֵר מִגָּלוּת מִצְרַיִם, כִּי גָּלוּת מִצְרַיִם הָיוּ מְשַׁעְבְּדִים אוֹתָם, וּמַאֲכִילִים אוֹתָם, וּמַלְבִּישִׁים אוֹתָם, וְצֵא וּלְמַד מִמָּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּפָסוּק (במדבר יא ה) 'זָכַרְנוּ אֶת וְגוֹ' אֶת הַקִּשּׁוּאִים' וְגוֹ' חִנָּם הָיוּ אוֹכְלִים הַכֹּל, וְהֵן גָּלוּת יִשְׁמְעֵאלִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא רָאָם מְשַׁעְבְּדִים וּמְמָרְרִים חַיֵּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא יִתְּנוּ שָׂכָר, אֶלָּא עוֹד שׁוֹאֲלִים מִמֶּנּוּ מְדֹד וְהָבֵא וְעוֹד אָדָם נִגְזָל בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְהֵם תּוֹבְעִים מִמֶּנּוּ מָה שֶׁאֵין לוֹ, וְכוֹס זֶה יַשְׁקוּהוּ עַד שֶׁיָּמוּת" (אור החיים ויקרא ו, ב).

ממשיך אור החיים לספר כי עיקר התנכלותם של הערבים הייתה לחכמים ולצדיקים. על כן מתפלל אור החיים הקדוש שגזר דינם יהיה קשה ביותר: "ולצד מה שעשו להצדיקים הללו, יחתם גזר דין לאומה רשעה". מונעים מאיתם ללמוד תורה "שחבלו ופשעו בני תורה מללמוד, לבי לבי על דבר זה, מעי מעי על אשר מנעו בני עולה אותנו מעסוק בתורת אל חי, ועל זה ינקום נקום בהתעוררות תגבורת הדינים" (בראשית מט יב). והמצב הרוחני של עם ישראל מידרדר. הם לומדים מהאומות להתנהג גרוע. "והנה כשיזרה אותם בארצות יגמרו לעשות רע ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" (אור החיים ויקרא כו מא).

הרדיפות והצרות האירו את עיניו להבין כי הגלות מקיאה אותם וכי הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. "וְהֵאִיר ה' עֵינַי שִׂכְלִי אֵין זֶה אֶלָּא לָקוּם וְלַעֲלוֹת אֶל מָקוֹם חָשַׁבְתִּי בּוֹ הוּא מְקוֹם הַשְּׁכִינָה עִיר הָרָמָה עִיר הַחֲבִיבָה עַל אֱ-לֹהֵי עוֹלָם וּמֶמְשָׁלוֹת עוֹלָם עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן" (הקדמה לתורה).

כך הוא כותב במכתב ליהודים בקאסלי ובשאר מקומות: "קול יצא מלפני ה'". לעלות לארץ ישראל ממזרח וממערב, באניות או ביבשה. "לומר די לצער הפרידה" פרידה מה', מהנבואה. מהקדושה העליונה. די לצערה של השכינה הנמצאת תחת יד גויים והיא בצער גדול. "צר לי לאם תבכה, הבת ירושלים ממררת" על חילול ה' הגדול. על גויים שבאו היכלה.

על ההארה הזו שהאיר ה' עיני שכלו כותב אור החיים בשני מקומות כי הוא הבין ששנת ת"ק לאלף החמישי היא שנת התחלת הגאולה (ויקרא ו ב) "ומקוים אנו כי הוא קץ גאולתינו ויתקימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום" (אור החיים במדבר כו יט). כמו אור החיים חשבו גם הגאון מוילנא, הבעל שם טוב והרמח"ל, וניסו גם הם לעלות לארץ ישראל באותן שנים.

כל הצדיקים הללו ידעו כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, ועל דעת זה יצאו לדרך. וכך כותב אוה"ח הקדוש "וְאָזַרְתִּי כְּגֶבֶר חֲלָצַי סִכַּנְתִּי עַצְמִי סַכָּנוֹת גְּדוֹלוֹת דֶּרֶךְ מִדְבַּר בָּאתִי בּוֹ עַד כִּי הֱבִיאַנִי ה' פֹּה עִיר לְיוּאַרְנִי יע"א לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ כָּאן לָאָרֶץ חָפַצְתִּי". אחת הסכנות הגדולות הייתה המגיפות הרבות שהשתוללו באותם ימים. לא הייתה אפשרות לעבור ממדינה למדינה בלי להיות בבידוד ובהסגר. אחרי הבידוד הם נאלצו לחכות באיטליה עד שנת תק"א שבה שמעו כי המגיפה בירושלים נגמרה.

רבי חיים בן עטר מעדיף את הייסורים של קניית ארץ ישראל, כי אלו ייסורים של אהבה, "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח ה). ייסורים שמביאים קידוש השם.

על כן יישבו את הארץ מתוך שמחה. כך הוא כותב בפירושו לתורה "והיה כי תבא אל הארץ אמר והיה לשון שמחה (ב"ר מב ג), להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו וגו'" (דברים כו א). "ואין לך מקום שיקרא טהור זולת ארץ הקדושה" (ויקרא פרק ו פסוק ב).

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

הדברים הללו צריכים להיות מול עיניהם של היהודים בצרפת ובשאר ארצות הגולה. יהודים שרואים את עשרות אלפי מוסלמים שמתפרעים ברחובות, בוזזים אלפי חנויות, שורפים קניונים ומכים אנשים ברחובות על לא עוול בכפם. שורפים אלפי מכוניות באין מפריע, שורפים ובוזזים מאות בתים, משרדים, ספריות ובתי ממשל. אלפי פורעים נעצרו והפרעות לא נעצרות. מאות שוטרים פצועים וההשתוללות נמשכת.

הדברים הללו מתרחשים בפריז, בליאון, במרסי, וכעת זולגים לשאר מדינות אירופה. השנאה הזו של המוסלמים מופנית כעת לצרפתים, למרות שהצרפתים האכילו אותם ונתנו להם לגור בארצם ומשלמים להם כל מיני תשלומים. כל זאת כאין בעיני המתפרעים כפויי הטובה.

הצרות הללו צריכות לעורר את היהודים לעשות כמו שעשה אור החיים הקדוש. להבין כי ה' קורא לנו לעלות לארץ ישראל. אין ספק שהעלייה הזו קשה, אבל לא צריך להיבהל ממנה, כך קנו כל העולים את ארץ ישראל מתוך קושי, ובסופו של דבר ראו ברכה גדולה.

ההתעוררות של אור החיים לקריאת ה' אליו גורמת לו לעורר את כלל העם לומר די לצער השכינה. הוא קורא לקהילות שלמות של יהודים לבא ביחד איתו לארץ ישראל, ובמכתבו לקהילת קסאלי הוא קורא להם לעלות עם כל בני משפתחם. "קומו ונעלה אל הר ה' בבנינו ובבנותינו". שם נלמד תורה ונתפלל בעד כל כלל ישראל אל "מול הכותל המערבי אשר שם שכינה שורה".

הקריאה הזו צריכה להיות עיקר פעולתו של הצדיק. "והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', על דרך אומרו (לעיל י ג) בקרובי אקדש, הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ברוך הוא יקרא לצדיקים 'אח' כביכול (זוה"ק ח"ג קס:) דכתיב (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי".

כך כותב אור החיים כי הצדיקים צריכים לעורר את לב העם לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל. "והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם: 'הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם? ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלהי עולם ברוך הוא לעד?".

צריכים הצדיקים להמאיס בעיני עם ישראל את טובת חוץ לארץ המדומה. לעורר את הרצון שלהם לעלות לארץ ישראל. "ובזה יגאל ה' ממכרו". על התרשלות הצדיקים שלא עושים כן כתב אור החיים דברים מבהילים ביותר: "ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב" (ויקרא כה כה).

על כן מעורר אור החיים את תושבי איטליה לעזור ליישוב ארץ ישראל וירושלים. "וּמָצָאתִי אֲנָשִׁים בָּהּ יְחִידֵי סְגֻלָּה אוֹתָם יִדְרֹשׁ ה' לְטוֹבָה אֲשֶׁר מִנַּפְשָׁם חָמְדוּ לְהָטִיב בְּרוּחַ נְדִיבָה בְּרוּחַ סְמוּכָה וּבָחֲרוּ בְּחַיִּים זֶה לֶאֱהֹב וְזֶה לְכַבֵּד וְזֶה לַעֲזֹר לְהוֹעִיל בְּנֵי ציו"ן הַיְּקָרִים". מהם מוצא רבי חיים תלמידים מלאי תורה וגבורה, אמונה גדולה ויראה טהורה שיבואו ביחד אתו לארץ ישראל, ועשירים שיסייעו לבנות קהילה לתפארת בירושלים.

בימים ההם ארץ ישראל הייתה חרבה לגמרי. "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוִֹים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" (דברים כט כב). אין אוניות שמפליגות מאיטליה לארץ ישראל, על כן מפליג אור החיים לארץ ישראל עם שלושים אנשים מתלמידיו לכיוון אלכסנדריה שבמצרים.

באלכסנדריה הם מתעכבים מעט, ואחר כך הם מוצאים ספינה שנוסעת לחופי ארץ ישראל והם מסכמים עם רב החובל שיוריד אותם ביפו, ומשם הם יגיעו לירושלים במהלך של יום וחצי ברגל. אך "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". בדרך החליט רב החובל הנוכרי להורידם בעכו. הוא לא שעה לתחנוניהם, ולא הסכים לקבל תוספת שכר כדי להורידם ביפו. וזאת לדעת כי העצירה בעכו היא צרה צרורה. בימים ההם היה קשה מאוד להגיע מעכו לירושלים בדרך היבשה. שודדי דרכים רבים בדרך היו רוצחים כל מי שנקרה בדרכם וגוזלים את רכושו.

צערם של רבי חיים בן עטר ותלמידיו על עקשנות רב החובל הייתה לזמן קצר. ברדתם מן האנייה הם שומעים כי באותו זמן פרצה בירושלים מגפה שכילתה רבים מבני ירושלים. מבינים תלמידי רבי חיים מבין כי מאת ה' הייתה הטעות הזאת. בינתיים הוא נאלץ להתעכב בעכו עם תלמידיו, ששמחו על עצם היותם בארץ ישראל, והם לומדים בעכו באותה שנה.

בימים ההם הלכו אור החיים הקדוש ותלמידיו למירון, ללמוד על ציונו של רשב"י. וכך כותב אחד מתלמידיו באגרת לתושבי הגולה: "נִכְנַסְנוּ לְמֵרוֹן יוֹם רְבִיעִי... וְיָשַׁבְנוּ בָּזֶה הַבַּיִת שֶׁל רַשְׁבִּ"י מַמָּשׁ, וְלָמַדְנוּ שָׁם בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל וּבְאַהֲבָה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה סֵפֶר הַזֹּהַר עַד ד' שָׁעוֹת מִן הַלַּיְלָה. וְעָמַדְנוּ לֶאֱכֹל, וְחָזַרְנוּ תֶּכֶף אַחַר הָאֲכִילָה לְלִמּוּדֵינוּ, לְפִי שֶׁנָּתַן הָרַב לְכָל אֶחָד מֵהַחֲבֵרִים שֶׁהָיוּ שָׁם סֵפֶר אֶחָד שֶׁל הַזֹּהַר וְהָיָה חֶלְקִי הַסֵּפֶר בְּרֵאשִׁית, וְלָמַדְנוּ עַד שִׁשָּׁה שָׁעוֹת נִתְמַלֵּא הַבַּיִת רֵיחַ טוֹב, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיֶה, וְהֵרִיחוּ כֻּלָּם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, גַּם גְּבִיר אֶחָד שֶׁהָיָה שָׁם עִמָּנוּ. וְשָׂמַחְנוּ הַרְבֵּה וְלָמַדְנוּ עַד ח' שָׁעוֹת מֵהַלַּיְלָה וְהָלַכְנוּ לִישֹׁן וְקֹדֶם  שֶׁהֵאִיר  הַיּוֹם בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת עָמַדְנוּ עַל מִשְׁמַרְתֵּנוּ וְלֹא יָשְׁנוּ כִּי אִם ב' שָׁעוֹת וְיָשַׁבְנוּ לִלְמֹד כְּשֶׁהֵאִיר פְּנֵי הַמִּזְרָח הִתְפַּלַּלְנוּ כְּוָתִיקִין וְיָשַׁבְנוּ לִלְמֹד י"ח שָׁעוֹת לְלֹא הֶפְסֵק בֵּינְתַיִם אֲפִלּוּ שֶׁל דְּבַר תּוֹרָה".

בסוף שנת תק"ב נתבשרו רבי חיים ותלמידיו כי נסתיימה המגפה בירושלים, והם עלו לעיר הקודש והמקדש. בחודש חשוון שנת תק"ג הקים אור החיים הקדוש את ישיבתו בעיר העתיקה בירושלים וקרא לה "היכל האהבה", על שם האהבה שמתעוררת בבית המדרש בין ישראל לבין אביהם שבשמים בעת שהבנים חוזרים לשולחן אביהם אחרי יותר מאלף וחמש מאות שנים. אהבה שבאה במקום חרון האף שהיה כל ימי הגלות.

כך כותב רבי חיים בן עטר זיע"א במכתב לאנשי ליבורנו שבאיטליה על הארת הפנים הגדולה של ה' אליהם בירושלים: "תיכף כשהלכתי לבית הכנסת, ראיתי הארה גדולה בשעת כל נדרי וקנה לי גביר אחד מהמערב הוצאת ספר תורה דכל נדרי, ובשעה שפתחתי ההיכל היה בעיני כפתיחת שערי גן עדן, ובכל כך הארה שהייתה בבית הכנסת, וכל העם מתחננים וכל אחד בוכה בכיה גדולה לפני ה' לבנות בית המקדש, אפילו הפאלחים, יאמנו דברי, שלא ראיתי מימי הארה כאותה שעה".

את המתיקות והאור הזה מלמד אור החיים הקדוש את כל קוראי ספריו, וכך הוא כותב בפירושו לתורה, חז"ל אמרו "ואין טוב אלא תורה" (ברכות ה' א). "שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

כשלומדים תורה באהבה כזאת, זוכים גם לברכה גדולה. וכך כותב רבי חיים בן עטר: "במעט זמן למדנו קרוב לארבע מסכתות של גמרא ופירשנו כל המסכתות על פי שיטת הרמב"ם ז"ל. ועשינו חיבור נכבד, ובע"ה בקרוב יהיה נדפס בקוסאנדינא ויראו עינהם פירות 'מדרש כנסת ישראל' וישמח ליבם. ונוסף על שקידת הלימוד בתמידות וביראת שמים. ועוד להם, שחכמי המדרש שבח לאל הצליחו ובניהם יודעים על פה חמשה מסכתות של גמרא על פה והלשון. וד' סדרי משנה. ומהם שמשתדלים שיהיה להם הרמב"ם על פה והלשון. וכבר הצליחו בחלק כל אחד מה שעלה בידו. ומהם משדלים בשולחן ערוך וכל אחד מצליח בחלקו. ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו וברכת הטוב".

סיום הדברים חשוב מאוד. לא למען עצמם למדו, אלא על דבר כבוד שמו וברכת הטוב למען כללות ישראל, להקים שכינתא מעפרא. ללמד על מעלת התורה בארץ ישראל, שיראו עם הקודש כי אפשר ללמוד תורה בירושלים בטהרה ובקדושה ובשמחה רבה ויעלו אחריהם לארץ הקודש.

על מעלת לימוד תורתו של אור החיים הקדוש בירושלים כותב בחיר תלמידיו, החיד"א: "מהר״ר חיים ן׳ עטר עיר וקדיש מקהילת קודש סאלי ובא לעיה״ק ירושלים ת״ו סוף שנת תק״ב. ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו, עוקר הרי הרים וקדושתו הפלא ופלא. ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד והיה כמעיין המתגבר".

"והן בעוון הדור והן בעוון הדור כמעט שכ״ב ובחודש תמוז תק״ג עלה לשמים בן מ״ז זלה״ה, וחיבר (ספרים): חפץ ה׳, ראשון לציון, אור החיים, פרי תואר, וחוכמתו ניכרת מספריו. אך זה אחד מעשרה מחוכמתו ורוחב ליבו וחורפתו הפלא ופלא וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מענייני העולם הזה ורבו עיזוז נוראותיו".

כמו רבו, כך ממשיך החיד"א לחזק את יישוב ארץ ישראל, ואחרי פטירת אור החיים הקדוש הוא מלמד תורה לרבים ומשתדל לחזק בקרב יושבי הגלות את ההבנה כי חשוב ליישב את ארץ ישראל. על כן הוא הלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ועודד יהודים לעלות ולהתיישב בה. ומי שאינו יכול – שיחזק את ידי היושבים בה ואת היישוב בארץ ישראל, להביא לימות המשיח.

מי שמתבונן על אורחות חייו של רבי חיים בן עטר, הוא אור החיים הקדוש, יבין למה אמר עליו הבעל שם טוב שהוא ניצוץ משיח. כך כותב רבי גרשון מקיטוב לגיסו הבעש״ט: "אמרת לי פעם אחת שרואה אתה במראה שבא חכם לירושלים ממדינת מערב והוא ניצוץ של משיח, רק שהוא בעצמו אינו יודע, והוא חכם גדול בנגלה ובנסתר ובעל בכי. ואח"כ אמרת לי שאין אתה רואה אותו וכמדומה לך שהלך לעולמו. וכשבאתי לכאן חקרתי אחרי זה הדבר, וסיפרו לי מזה האיש פלאי פלאות. ושמו ר' חיים בן עטר והיה חסיד גדול, חריף ובקי בנגלה ובנסתר, וכו' וסיפרתי להחכמים דברים מה שאמרת עליו ונבהלו משמוע".

בשנת תק"ג עשה הבעש"ט מאמצים רבים להיפגש עם רבי חיים בן עטר. הוא עזב את עשרות אלפי חסידיו ועלה על אנייה שתביאו מפולין בדרך לארץ ישראל. ואף שבדרך איבד הבעל שם טוב את כל המדרגות הרוחניות שלו ונהיה כאחד האדם – לא עצר הבעל שם טוב בדרכו, כי הבין שכך היא גאולתם של ישראל.

מאמצי הבעש"ט לא צלחו, האנייה שנסע בה נשבתה על-ידי שודדי ים, והוא הבין כי מן השמים מנעו ממנו להיפגש עם אור החיים הקדוש. ואע"פ שלא זכו להיפגש שני הצדיקים הללו, זכו תלמידיו של הבעש"ט ללמוד תורתו של אור החיים הקדוש בכל כוחם, כי כשאדם עוסק בתורה של חכם הריהו כנפגש עם החכם עצמו. שהאומר שמועה בשם אומרה יהיה דומה בעיניו כאלו בעל השמועה עומד לנגדו, שנאמר "אך בצלם יתהלך איש" (ירושלמי שקלים ספ"ב).

"ורבינו הקדוש אור החיים, אמר עליו מרן הבעש"ט שנשמתו מ'רוח' דוד של אצילות, ובכל לילה שמע תורה מפי הקב"ה, ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב, והיה מיורדי המרכבה וגילוי נשמות ומדריגות רוח הקודש אמת, ומרן הקדוש היה 'נפש' דוד דאצילות, והיה רוצה שיתקשרו ביחד 'נפש רוח', ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות, ויהיה הגאולה אמיתית"‏ (נתיב מצותיך, נתיב אמונה שביל הראשון).

ואע"פ שלא זכו שני גדולי עולם אלו להיפגש ולהביא גאולה לעולם, בוודאי יחזרו נשמותיהם להאיר לעולם אורה של תורה וקדושה והארת השם. אמן ואמן.

סיפורים

אור מסנוור גנבים

סיפר הרב שלמה שושן: זה סיפור ששמעתי מאבי ביטון, גבאי בית כנסת בפסגת זאב שנקרא אור החיים, על שם אור החיים הקדוש. הוא סיפר שבאחד הימים פרצו לבית הכנסת שלהם וגנבו את ספרי התורה. הם היו במשבר קשה מכל הסיפור, פנו למשטרה לעזרה, אבל לא נושעו. בצר להם פנו המתפללים לרב אליהו זצ"ל וביקשו ממנו עצה מה לעשות כדי שה' יעזור להם להחזיר את ספרי התורה. 

זה היה בתמוז, קצת לפני ההילולא של אור החיים הקדוש. הרב אליהו זצ"ל אמר להם: לכו כל הקהילה לציון של האור החיים הקדוש בהר הזיתים, תתפללו על ציונו וה' יעזור. הם אספו אוטובוס או שניים לקבר של אור החיים הקדוש, התפללו שם ביום ההילולא בט"ו בתמוז וציפו לישועה.

כעבור יום או יומיים התקשרו מהמשטרה אל הגבאי ובישרו לו שהגנבים נמצאו. אבל כשהם שמעו את הפרטים על מציאת הגנבים, הם עמדו המומים. התברר שהספרים נמצאו ברכב נטוש בכפר הערבי חיזמה. השוטרים חקרו מי בעלי הרכב ודרכו הגיעו לגנבים.

כשתחקרו את הגנבים להבין מה קרה, למה הם השאירו את הספרים באוטו לאחר שטרחו לגנוב אותם, הם סיפרו שהם נסעו ברכב עם הספרים, כאשר בכוונתם למכור אותם ליהודים, ופתאום הם הרגישו פחד נוראי, עזבו את הרכב וברחו. כששאלו אותם מתי זה קרה, התברר שהפחד הזה נכנס בהם בדיוק כשחברי הקהילה התפללו על הציון של אור החיים הקדוש.

הרבה אנשים מספרים כי מעולם לא ראו את הרב אליהו זצ"ל כועס. כך מספרים כל בני ביתו, וכך מספרים כל אנשי לשכתו שעבדו אתו במשך שנים רבות. גם הדיינים והרבנים שעבדו עם הרב מספרים שהוא לא כעס אפילו פעם אחת במהלך עבודתו אתם.

פעם סיפר הרב בעצמו על אור החיים הקדוש סיפור שכנראה היה נר לרגליו.

הוא סיפר כי פעם הכעיס אדם אחד את רבי חיים בן עטר, אור החיים הקדוש. אחרי דקה בא אותו אדם שהכעיס וביקש מהרב אור החיים סליחה. אמר לו הרב: כבר מחלתי לך.

שאל אותו הלה: אימתי?

ענה לו האור החיים: כשהכעסתני, מייד מחלתי לך.

סיפור זה מובא ארבע פעמים באור החיים בגרסה "מעשה בחסיד אחד". ואומר החיד"א שזה הרב אור החיים בעצמו. כתב החיד"א שהוא שאל את בעל אור החיים: כיצד ניתן למחול באותו רגע שמכעיסים אותך? וענה לו הרב אור החיים: כתוב "נושא עוון", אם אדם עושה עוון, כביכול הקב"ה נושא את העוון, ואני מרחם על הקב"ה ולכן אני מייד מוחל לאותו אדם, שלא יהא הקב"ה נושא את עוונו.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

תשובה כהלכה

היתר מכובס. אני איסטניסטית וממש מגעיל אותי לא לכבס שבוע שלם. במשך השנה אני מכבסת כמעט כל יום. מבחינתי זה כמו לזרוק את הפח כל יום. האם  יש היתר לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב אפילו רק חלק מהבגדים?

צריך לחפש פתרונות אחרים. אפשר לשים את הארגז של הבגדים מחוץ לבית. לא חייבים ללכת לפתרון שהוא נגד ההלכה.

סיבות הגלות וסיבות הגאולה. האם ראוי להחמיר בכל הצומות בחמשת האיסורים האסורים בט' באב וביום הכיפורים?

ברוכים תהיו. כתוב בשל"ה שראוי להדר בכל הדברים של תשעה באב בכל הצומות. אבל לא עושים את זה אם זה נראה מוזר ושונה מכולם. ובאמת בימינו כדאי להדר בדברים אחרים.

הרמב"ם מבאר שעיקר סיבת התעניות היא לעורר הלבבות ולזכור את האירועים שבעטיים הן נקבעו. להכיר לעומק את סיבות הגלות ואת סיבות הגאולה, ואותן לחזק ולאמץ.

מובאות

אור החיים הקדוש ממשיך את דרכו של אברהם אבינו שקורא בשם השם בכל מקום ומקום, ועל כן הוא מגיע לארץ ישראל. כך פועל משה רבנו, שגם מלמד תורה לישראל וגם מוציא אותם ממצרים. וכך לומד אור החיים הקדוש את ערכה של הארץ, עולה ומעלה אליה את אחינו בית ישראל מכוחה של תורה

בחודש חשוון שנת תק"ג הקים אור החיים הקדוש את ישיבתו בעיר העתיקה בירושלים וקרא לה "היכל האהבה", על שם האהבה שמתעוררת בבית המדרש בין ישראל לבין אביהם שבשמים. אהבה שבאה במקום חרון האף שהיה בגלות במשך 1,500 שנה