ארבעה שלבי הגאולה
המהר"ל (אור חדש קמ) מסביר שארבע הפרשיות שקוראים לפני ובחודש אדר נקבעו על-פי סדר גאולתם של ישראל.
פרשת שקלים – מדברת על התרומה לבניין בית ה' ולקרבנות שמקריבים בו מתוך קרבה ואהבה לאלוקים. חכמינו אמרו שהשקלים הללו מקדימים לשקלים של המן, ובכך מצילים את ישראל מהשפעתו הרעה, שבאה תמיד לפני גאולתם של ישראל (גבורות ה' מב). לכן תמיד פרשת שקלים קודמת לפרשת זכור שעוסקת במחיית הרע.
מחיית הרוע מקדימה את פרשת פרה, שעוסקת בטהרת עם ישראל מחטא העגל (ולא רק בטהרת היחידים שנטמאו במת). ומכיוון שאי-אפשר לטבול ושרץ ביד, ש"כל זמן שזרע עשיו בעולם יש חציצה בין ישראל לאביהם שבשמים" – רק אחרי שמוחים את רשעת עמלק מהעולם, מטהרים את עם ישראל "וכדכתיב בקרא: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתי אתכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם'".
אחרי הטהרה באה התחדשות, ולכן קוראים אחר כך את פרשת החודש. "ומפני כך אח"כ הוא פרשת החודש להביא קרבנות מן תרומה חדשה". התרומה החדשה מורה על התחדשות עם ישראל. "דכתיב אחריו 'ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם' (יחזקאל לו, כו)". כך גם מלמד אותנו דוד המלך בתהילים שטהרה קודמת להתחדשות: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהילים נא יב.). וכן בפסוק "הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים: הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי" (תהילים קג, ד-ה).
ארבעת השלבים הללו היו גם ביציאת מצרים ויהיו גם בגאולה העתידה. ביציאת מצרים החיבור והאמונה בה' באים בקרבן פסח. שכשבני ישראל מושכים את השה לקרבן ברחובות מצרים בעשור לחודש, הם מראים לכולם שהם תחת ה' יתברך. בחצות לילה, כשסיימו את אכילתו של השה, שהיה האליל המצרי, ה' מבער את הרע במכת בכורות. "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'".
טהרתם של ישראל לא נשכחת גם פה, והיא מגיעה על-ידי אגודת אזוב שטובלים בדם, כשם שעושים בטהרת מצורע (ויקרא יד ו) ובטהרת בית שיש בו צרעת שטובל אזוב בדם הציפור (ויקרא יד מט). כן הוא גם בטהרת פרה אדומה (במדבר יט) וכן היא הטהרה ביציאת מצרים. "וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף". הוא שאמר דוד המלך ע"ה: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (תהילים נא ט).
אחרי הטהרה באה ההתחדשות, באמצעות ציווי פרשת "החודש" שנאמרת תוך כדי היציאה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב ב). מהפסוק הזה למדו חז"ל להקריב קרבנות מתרומה חדשה. והיא מקבילה לכל ההתחדשות שיש בחודש האביב. "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב".
גם הנביא יחזקאל (לו) מדבר על שלבי גאולתם של ישראל, ואנו זוכים לראות אותם מול עינינו. בפרק ל"ו העוסק בקיבוץ הגלויות אומר הנביא יחזקאל: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". וזה קיבוץ הגלויות שראינו בעינינו בעיקר ב-150 השנים האחרונות. קיבוץ גלויות שהתחיל ממרן רבי יוסף קארו והאר"י ז"ל, ובימינו הוא כמעט חצי מעם ישראל.
העליות הללו והתיישבות הזאת לא מנעו מבני בניו של עשיו הרשע ומכל תלמידיו משארית הגויים לנסות לקחת לעצמם את ארץ ישראל. על זה אומר הנביא: "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי אלוקים אִם לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל אֱדוֹם כֻּלָּא, אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז". הם רוצים לרשת את הארץ ולגרש אותנו. לכן ה' מכלה אותם כמו שהיה ביציאת מצרים. וכך קורה גם בדורנו.
אחר כך באה הטהרה הגדולה, ממש כמו הפרשיות וכמו שהיה ביציאת מצרים. גם כאן הקב"ה אומר: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". וכך אנו רואים בעינינו גלים על גלים של חזרה בתשובה בעם ישראל. אחר כך באה התחדשות כדכתיב: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם". לב רגיש, לב אוהב ולב שמח. "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". מתוך הרגישות והשמחה באה התשובה הגדולה מאהבה: "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל לו).
הכול תלוי בארץ ישראל
הנביא יחזקאל מלמדנו שכל התהליך הזה קורה בארץ ישראל דווקא, כי ה' מַזֵּה עלינו מים טהורים ונותן לנו לב חדש ורוח חדשה. ויש שואלים למה דווקא בארץ ישראל זוכים למדרגות הרוחניות הללו, הרי גם בחו"ל יהודים צריכים דבקות ועבודת ה' ושמחה ויראת שמים? את השאלה הזאת שאל פרעה את משה: למה אתם צריכים לצאת ממצרים לעבוד את ה'? "לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ" מצרים (שמות ח כא).
את התשובה יודע משה רבנו מהסנה. כל הגאולה מתחילה בברית בין הבתרים, וכולה היא על ארץ ישראל. "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי".
בברית החשובה הזאת אלוקים לא מזכיר לאברהם את כל הדברים שעליהם הוא כורת ברית אחר כך. הוא לא מדבר אתו על ברית התורה ולא על הברית בקיום העם; לא על ברית המילה ולא על ברית השבת; לא על ברית השראת שכינה ולא על הברית שיהיה "אב המון גויים". בברית בין הבתרים אלוקים כורת ברית רק על ארץ ישראל.
הטעם הוא, כי הכול תלוי בארץ ישראל. כך מובא בספרי (דברים עקב מב) "ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה? וכו' ואומר 'וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד' (קהלת ה ח). ובזוהר 'וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא' - ודאי דהא מתמן נפקין רוחין ונשמתין ותועלתא לעלמא" (כרך א חיי שרה דף קכב עמוד א).
ובמדרש (רבה ויקרא כב ב) הסבירו כי "מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד - זה הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה (תהלים צג) 'ה' מלך גאות לבש'. לְשָׂדֶה נֶעֱבָד - זו ציון. דכתיב (מיכה ג) "ציון שדה תחרש". כביכול הקב"ה מקיים בעצמו צדיק גוזר והקב"ה מקיים את התפילות שעולות מציון תשתיתו של העולם הגשמי והעולם הרוחני (פרי צדיק ויקרא אחרי מות). כי מהארץ נחצבו השמים. "והוא כסאו של הקדוש ברוך הוא והיא אבן יקרה, והיא ים החכמה" (רמב"ן במדבר טו, בשם מדרשו של רבי נחוניא בן הקנה).
עיקר השראת השכינה היא בארץ ישראל. וכך נאמר לאברהם בברית המילה: "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים". ולמדו מכאן חז"ל כי בארץ ישראל ה' לנו לאלוקים, ולא בחוץ לארץ. "תָּנוּ רַבָּנָן, לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים. וְאַל יָדוּר בְּחוּץ לָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּה יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱלוֹהַּ, וְכָל הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא כה) 'לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים'" (רש"י על פי הגמרא בכתובות קי ע"ב. וצריך להדגיש כי יש הרבה מדרגות פחותות מזו של השראת שכינה שחלקן קיימות גם בחו"ל אבל העיקרית היא רק בארץ ישראל – אור החיים הקדוש בראשית).
לכן אומר הקב"ה לאברהם בתחילת דרכו לעלות לארץ ישראל, למרות שהפלישתים, הכנענים והסדומיים היו בארץ ישראל. "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב). במילים הללו מקופלות כל ההבטחות שהבטיח ה' לאברהם, ואחר כך כרת אתו ברית ואף נשבע לו בהר המוריה אחרי העקדה.
תמצית ההבטחות האלה הן שאברהם יביא שפע של ברכה לכל העולם. אבל כל זה לא יכול להיות אלא בארץ ישראל. ולכן הוא מצווה אותו ללכת אל הארץ. וכך מסביר רש"י כי רק בארץ ישראל אברהם יוכל להביא ברכה לעולם כולו (רש"י בראשית יב א): "ושם אעשך לגוי גדול. כאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם". זאת אומרת שלא רק ברכת הבנים תלויה בארץ ישראל, אלא גם ההשפעה הגדולה על העולם תלויה בארץ ישראל.
על ההשפעה לטובה שתהיה לעם ישראל על כל העולם בזכות ארץ ישראל אומר הנביא צפניה (ג): "בָּעֵת הַהִיא, אָבִיא אֶתְכֶם; וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם; כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ - בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם, אָמַר ה'". וכן אומר הנביא יחזקאל (כ) בכמה מקומות: "וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם; וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם". ובפרק ל"ו הוא אומר כי גם הערבים שגרים סביבותינו יכירו שכל קיבוץ הגלויות הם מעשה ה'. "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כִּי אֲנִי ה' - בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה; אֲנִי ה' - דִּבַּרְתִּי, וְעָשִׂיתִי". ואולי אחרי שהם מאמינים - גם אנחנו נבין שקיבוץ הגלויות הוא מעשה אלוקים דרך בני האדם. "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'" (יחזקאל ל"ז וכן בל"ח).
גם הריבוי של אברהם ושל כל צאצאיו תלוי בארץ ישראל. כך מבטיח משה לישראל, כי אחרי קיבוץ הגלויות יהיה ריבוי בעם ישראל. "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים וכו' וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל). אמנם בגלות נאמר בהם: "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו לח). ארץ העמים שהיא כמו קבר לעם ישראל. למזלנו כרת הקב"ה ברית עמנו בחסדו והוא לא מאפשר שעם ישראל יכלה. אבל להתרבות ולגדול בכמות העם הזה לא יצליח. "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו מד).
וכן פירוש האלשיך ז"ל (שמות כג כו) את הפסוק: "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך. את מספר ימיך אמלא". וכתב: "ובאומרו 'בארצך', יכוין מאמרו יתברך לאברהם לך לך וכו' אל הארץ וכו' (בראשית יב א), 'ושם' - שהוא ארץ ישראל 'אעשך לגוי גדול', כי כאן אי אתה זוכה לבנים מפני המזל. וזה יאמר 'לא תהיה משכלה ועקרה' אך 'בארצך'. כי בחוץ לארץ אפשר יעכב המזל".
קיבוץ הגלויות גם מחזיר לעם ישראל את העוצמה הצבאית להפיל אימה ופחד על כל סביבותיו. מתקיים בנו: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (ויקרא פרק כו ז). ממש כמו שקורה היום. ליחידים יש אומץ לרדוף רבים.
כל זאת לעומת הפחד של הגלות, שגם אותו ראינו בעינינו בדור האחרון. "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" (ויקרא פרק כו לו).
חלק מהגאולה היא גם נקמה באויבים, כשם שהיה ביציאת מצרים. "וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ" (דברים פרק ל ז). כך אומר גם הנביא יחזקאל (כח) כי אחרי קיבוץ הגלויות "וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם. וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם".
הנביא יואל מדגיש ואומר כי כל הנקמה הזאת היא בגלל שהם שמו יד בארץ ישראל וחשבו שהיא שלהם. הם חילקו את ארץ ישראל, חלק להם וחלק לעם ישראל. "בַּיָּמִים הָהֵמָּה, וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט; וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם, עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם, וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ" (יואל, ג).
המלכות הזאת תביא שקט, בדומה למה שהיה בימי דוד ושלמה. ולכן הפסוקים ממשיכים ואומרים: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ; וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים". וכתב הרמב"ם (מלכים פרק יב א) כי מדובר פה על חיות רעות אנושיות. "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי הגוים המשולים כזאב ונמר. שנאמר 'זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם' ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו. אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר 'ואריה כבקר יאכל תבן'. וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים וכו'".
אבל לא רק גבורה יש בארץ ישראל, אלא גם ריפוי כל הכאבים הגופניים. כך גם אומר הנביא מיכה: "בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה; וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי. וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית, וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם" (מיכה ד). ממש כמו שהיה ביציאת מצרים. "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז). כך אומר גם הנביא יחזקאל (לד) "אֶת הָאֹבֶדֶת - אֲבַקֵּשׁ, וְאֶת הַנִּדַּחַת - אָשִׁיב, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת - אֶחֱבֹשׁ, וְאֶת הַחוֹלָה – אֲחַזֵּק".
ארץ ישראל היא גם תרופה לשברון הלב. כך אומר דוד המלך: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהילים קמז). וכך אומר ירמיהו: "וּבָאוּ, וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן, וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' ; עַל דָּגָן, וְעַל תִּירֹשׁ, וְעַל יִצְהָר, וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר; וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה, וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד. אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן, וְנִחַמְתִּים; וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם. וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים - דָּשֶׁן; וְעַמִּי - אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ, נְאֻם ה'" (ירמיהו, לא).
הגמרא (קידושין מט ע"ב) אומרת שגם החכמה והיופי באים מארץ ישראל וירושלים: "עשרה קבים חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו. עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו".
ובאמת כל זה הוא בגלל שקיבוץ גלויות מסמל את הפסקת הכעס האלוקי. הגלות היא לא רק יציאה מהארץ, היא מיאוס וגירושין "כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ ה', וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ" (ישעיהו נד). היא חרון אף ה' "וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אֲחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט כז).
הגאולה לעומתה היא גילוי גדול של אהבת ה'. כך אומר ישעיה (נד): "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה". כן אומר הנביא ירמיהו כי ה' שמח בהם. "וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם, לְהֵטִיב אוֹתָם; וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי, וּבְכָל נַפְשִׁי". (ירמיהו לב).
הארץ הזאת מביאה גם אחדות לעם ישראל. כך אומר הנביא ירמיהו: "הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח. וְהָיוּ לִי לְעָם; וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקִים. וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי, כָּל הַיָּמִים; לְטוֹב לָהֶם, וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם, לְהֵיטִיבִי אוֹתָם; וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם, לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי" (לב). כך אומר הנביא יחזקאל (לז): "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלוקים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ; וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד".
האחדות הזאת תביא לעם ישראל תיקון גדול לחטאים. ולכן ממשיך הנביא ואומר: "וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם; וְטִהַרְתִּי אוֹתָם, וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים" (יחזקאל לו). וכן כותב ירמיהו: "וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה, וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל; וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה. וְטִהַרְתִּים מִכָּל עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי; וְסָלַחְתִּי לְכָל עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי, וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי" (ירמיהו לג ח). ובישעיה (ד ד): "אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ בָּעֵר".
ובגמרא (כתובות קיא ע"א): "אמר רבי אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון. שנאמר 'ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון'". ובמסכת גרים (פרק ד) "חביבה ארץ ישראל שהיא מכפרת על עונות ועל פשעים, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון".
אחרי רוח הטהרה והאחדות הגדולה, אנו זוכים לבית המקדש שגם הוא יכול להיות רק בארץ ישראל. כך אומר הנביא: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים, וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ לִי לְעָם. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל - בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל, לז).
גם מלכות בית דוד לא יכולה להיות אלא בארץ ישראל. כך אומר הנביא: "וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד, וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד; הוּא יִרְעֶה אֹתָם, וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. וַאֲנִי, ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹקִים; וְעַבְדִּי דָוִד - נָשִׂיא בְתוֹכָם; אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי". ויהי רצון שנזכה לראות את כל אלה במהרה בימינו אמן.
