"אחרי הגירוש מגוש קטיף החלטנו: רק יהודים!"

משפחת פיקאר גורשה מביתה בנווה דקלים בקיץ תשס"ה לאתר הקראווילות שבניצן.
לאחר כמה שנים החליטה המשפחה לבנות את ביתם החדש בניצן. ההחלטה לבנות עם קבלן יהודי לא הייתה פשוטה עבורם כלל; הם מאד רצו שביתם החדש ייבנה בידי יהודים,  אך מנגד עמד שיקול כבד, שאולי בניית בית על ידי יהודים קשה יותר מבחינה כלכלית. לאחר מחשבות רבות הם החליטו שהם מוכנים להשקיע בקבלן יהודי, אפילו אם ידרוש מאה אחוז יותר מאשר קבלן ערבי.
חנה פיקאר מספרת שבביתם הקודם בנווה דקלים, מיד לאחר תום הבניה, הם גילו כי ישנה בעיה חמורה של סתימה בכל הבית. "הזמנו שרברב שינסה לבדוק מהו גורם הבעיה. אותו שרברב חפר לעומק יותר ויותר עד שגילה להפתעתו, כי הערבים שבנו את הבית לא טרחו לחבר את צינור הביוב אל התעלה המרכזית, אלא השאירו אותו סמוך לשם תקוע בתוך האדמה. מה שכמובן לא השאיר הרבה ברירות לביוב שזרם לתוכו...".
לקראת בניית ביתם החדש קיוותה חנה כי יותר לא תצטרך לקחת בעל מלאכה גוי – אויב שבו אין לה כל אמון. לאחר מעט בירורים הם מצאו קבלן יהודי המתגורר בחברון, יהודי ירא שמים. "מישהו משלנו", כהגדרתם, והוא נתן להם הצעה שנראתה טובה. הם ביררו אצל כמה חברים שבנו את בתיהם בסמיכות על המחיר שהם קיבלו מקבלניהם הערביים, והופתעו לגלות שאכן המחיר שלהם "אינו בשמים".
בחסדי השם הם התחילו בבנית הבית. "העבודה התקדמה במהירות וזה היה ממש כיף, כל ביקור אצל העובדים היה חוויה. לראות אחים שעובדים ומתפרנסים. ממש משמח לתת איזה עוגה או כל דבר אחר, לדבר, לשאול ולהתעניין" מספרת חנה. "העובדים שלנו היו ממש יחודיים על רקע העובדים בבתים הסמוכים בהם עבדו פועלים לא מאחינו".
יום אחד אמר לה אחד הטייחים, יהודי מבוגר מנתיבות, שהיא ממש צדיקה שהיא מעסיקה רק יהודים. כל הערבים נותנים מחירים ברצפה והרבה אנשים מתפתים לקחת אותם, וליהודים לא תמיד נשארת עבודה.
במהלך העבודה כל פעם שהזמינו בעל מלאכה יהודי היה צורך לבדוק שאכן הוא מגיע עם עוזרים יהודים ולא עם מישהו אחר. "באחת הפעמים הזמנו מתקין דלתות. הבעיה היתה שרק לאחר ההזמנה נזכרנו לשאול אם הוא מביא עוזר יהודי. המתקין לא כל כך אהב את השאלה והתחיל לדון באריכות בעניין. מיד קטעתי אותו", היא נזכרת בהתרגשות. "אמרתי לו שאין שום בעיה, ואם הוא לא יוכל להביא עוזר יהודי, אני מוכנה לבטל את ההזמנה".
המתקין  ביקש זמן לבדוק את העניין ולאחר כמה ימים הוא צלצל ואמר שהוא לא מצא עוזר יהודי אבל אין שום בעיה, הערבי לא יעשה שום דבר אלא רק יגיש לו את החומרים וכו'. "אמרתי לו שאם הוא צריך רק מגיש,  הבן שלי נמצא שם והוא יוכל להגיש לו, אבל שאויב ייכנס הביתה – לא בא בחשבון". הוא אמר שזה לא הולך ככה וצריך מישהו שיודע מה לעשות וזה לא פשוט. "אמרתי לו עוד פעם שמבחינתי אפשר לבטל הכל". הוא אמר שהוא יבדוק ואכן הוא חזר לאחר כמה ימים ואמר שהוא יגיע עם הבן שלו והכל יהיה בסדר. "זה לא היה פשוט והיה צורך להדגיש את העניין כל פעם אבל ברוך ה' הצלחנו לגמור את הבית על "טהרת העבודה העברית" היא אומרת בסיפוק.
[gallery orderby="rand"]
לשאלתנו האם יש איזו הרגשה מיוחדת בבית שנבנה רק על ידי יהודים, היא עונה בנחרצות: "רק המחשבה על כל העובדים היהודים שהתפרנסו בכבוד מהעבודה בבית כבר עושה תחושה טובה". בעלה מיכאל מוסיף כי "יש לנו מין נס כזה, משהו שלא קרה בביתנו הקודם, שכל פעם שבאים אלינו אנשים הם משבחים את יופי הבית ואת טיב העבודה". כמובן שתמיד אפשר לומר שזו רק האסטתיקה אבל למשפחת פיקאר ללא ספק זה נראה משהו מעבר לרגיל.
במהלך העבודה פשט הקבלן היהודי את הרגל ונאלץ להפסיק את עבודתו, אך ברוך השם לקח בנם הגדול אלקנה על עצמו את סיום העבודה. גם הוא, כמובן, רק עם עובדים יהודים.
 

משפחת פיקאר: 08-6847883, 05-45236883