גילויי האלימות כלפי זרים, גויים, הולכים ומתרבים. השבוע כבר החליט גם ראש הממשלה להתייחס לנושא בצעד חריג – וידאו שהוציא, תוך שהוא מבטיח טיפול במסתננים ודורש שלא תהיה אלימות.זה שלא רוצים אלימות, זה מובן. אזרחים שלווים, ועוד יותר יהודים, אינם נוקטים באלימות כדרך לפתרון בעיות. לפחות לא כשיש שלטון. אבל האם יש שלטון?
מה אם כן אמור האזרח הפרטי לעשות, כאשר הוא מוצא את השכונה שלו משנה צביון משכונה יהודית לשכונה מעורבת בערבים או במסתננים סודנים? הופכת להיות בלתי נעימה עד מסוכנת ליהודים בשעות הלילה ואחרי כן גם בשעות היום?
ומה אמור אדם לעשות כאשר מרכז העיר, למשל בירושלים או בבת ים, הופך להיות מלכודת עבור בתו או אחותו, שאינה שמה לב לאן יובילו אותה החיזורים הנמרצים של מי שאינו מבני עמה?
ובעיקר, מה הוא אמור לעשות כאשר השלטון שהיה אמור להגן עליו, לא רק שאינו עושה זאת, אלא שהוא פועל נגדו? הרי מי שיתלונן כנגד בן מיעוטים שחיזר אחר בתו יואשם בגזענות!
כשביבי נתניהו בוחר להתייחס למהגרים הלא חוקיים, הוא עושה זאת כדי שלא תשימו לב שאת עיקר הבעיה הוא יוצר בעצמו, וודאי שלא מטפל בה. כמו שאמר ראש עיריית בת ים השבוע, עד לאחרונה עיר יהודית למהדרין – שבעיניו בת ים היא עיר מעורבת והוא גאה בכך.
האלימות הגואה במגזר הערבי, במיוחד כלפי המגזר היהודי, היא תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה עוד. גם השר לביטחון פנים כבר הודיע שהוא מתכוון לגייס עוד עשרת אלפים שוטרים לטפל בה. אבל למי נאמנים השוטרים? במשטרת הגליל יש רוב לשוטרים הערבים. לא פעם הם עצמם פועלים באלימות נגד אזרחים יהודים – סיפורים כאלו פורסמו בקול היהודי בעבר.
המשמעות היא, שמי שמעודד את האלימות הוא הממסד. והאזרח הקטן והנואש מוצא את עצמו יותר ויותר מגיב לאלימות שבגיבוי הממסד באלימות משלו, בלית ברירה ובשינים חורקות.
כשהשלטון בוחר להתעלם באופן עקבי מחדירה של המגזר הערבי לתוך היהודי, גם באלימות, כשהשלטון אפילו מעודד את החדירה הזו באמצעות שיכון משתפי פעולה בשכונות יהודיות, ומגבה את האלימות בהתעלמות מתלונות כלפיהם (שהרי הם משת"פים, הם מוגנים), כשהוא מעודד אנרכיה ותחושת חוסר אונים בקרב האזרחים – הוא זה שאחראי לאלימות.
אז אם אנחנו מאמינים שאלימות היא דבר שלילי, את האצבע המאשימה נפנה אל השלטון ולא לאזרחים חסרי המגן, אותם הממסד מפקיר בביתם שלהם לחסדי זרים.
הכותב חבר בתנועת דרך חיים
