כבר לפני חמש שנים האם היהודייה עקפה את המוסלמית במספר ילדים. בדיקת הקול היהודי חושפת שכיום, לראשונה מאז קום המדינה – נתוני הלמ"ס מצביעים על שינוי דרמטי נוסף: *קצב הריבוי* הטבעי של האוכלוסייה היהודית עוקף את זה של האוכלוסייה המוסלמית. מה עומד מאחורי השינוי? כיצד הגיל הממוצע ללידה משפיע על המגמות הדמוגרפיות? ולמה השכלה גבוהה בקרב נשים ערביות משחקת תפקיד מפתח? כל הנתונים וההשלכות של המהפך.
לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) לשנת 2023, שפורסמו לאחרונה בשנתון הסטטיסטי לישראל, היהודים עברו לראשונה את המוסלמים בקצב הריבוי הטבעי המנורמל לאחוזי הזקנים והצעירים באוכלוסיה.
בעבר כבר פורסם שמספר הילדים לאשה יהודיה עבר את מספר הילדים לאשה ערביה בשנת 2016, ובשנת 2020 אפילו את מספר הילדים לאשה מוסלמית. כיום האשה היהודיה עומדת על שלושה ילדים בממוצע בדיוק, האשה הערביה על 2.66 ילדים והאשה המוסלמית על 2.81. אך החדשות האלו לא התייחסו לנקודה חשובה, והיא גיל ההולדה.
קצב גידול האוכלוסיה הטבעי (כלומר מלבד ההגירה) מושפע מגורמים רבים, אך ביחס לחברות מודרניות נהוג להתמקד בשלושה מרכיבים עיקריים שנותנים תמונה על קצב גידולה של אוכלוסייה: מספר הילדים שאשה יולדת, אחוזי האנשים בכל שכבת גיל (הרכב הגילים באוכלוסיה, מה שנקרא 'פירמידת גילים'), והגיל הממוצע בהולדה. הראשון, מספר הילדים לאשה, הוא האינטואיטיבי ביותר. ברור שכמה שיולדים יותר, האוכלוסיה תגדל יותר. הגורם השני, אחוז הצעירים מול הזקנים ומה שביניהם, משפיע משום שרק מבוגרים צעירים, בעיקר באזור הגילים 20-40, יולדים ילדים. אם חלק גדול מהאוכלוסיה נמצא בגיל הזקנה, הריבוי הטבעי יהיה נמוך יותר גם אם הצעירים דווקא כן יביאו הרבה ילדים - עד שהזקנים יעברו בהדרגה מן העולם. ככל שנולדים יותר ילדים אחוז הצעירים באוכלוסיה יגדל, ולכן גורם אחוז הצעירים משתנה ממילא ופחות חשוב מעבר לטווח הקצר. לבסוף, הגיל הממוצע בזמן הלידה משפיע גם הוא: אם שתי אוכלוסיות מולידות בדיוק אותו מספר ילדים לאשה, אבל אוכלוסיה אחת עושה זאת בגיל מוקדם יותר בממוצע - למרות שמספר הילדים זהה, קצב הגידול שלה יהיה מהיר יותר. כדי להדגים את העקרון, נחשוב על מקרה תיאורטי לגמרי ופשטני מאוד:
אם ישנן שתי אוכלוסיות שבכל אחת 1000 איש בדיוק, ושתיהן מביאות שלושה ילדים לאשה, אבל באוכלוסיה אחת כל הנשים יולדות שלישיה בגיל 30, ובשניה כל הנשים יולדות שלישיה בגיל 33, לאורך השנים יתפתח פער ברור. כעבור 40 שנה, לדוגמה, אם דפוס הילודה הזה נשאר קבוע, האוכלוסיה הראשונה תגיע ל-1717 נפשות בעוד האוכלוסיה השניה תגיע רק לגודל של 1635 נפשות.
דומה לזה היה המצב בישראל, כאשר באופן עקבי נשים ערביות מתחתנות ויולדות ילדים בגיל מוקדם יותר מהיהודיות. לכן על אף שמספר הילדים לאשה יהודיה כבר עקף את המספר של אם מוסלמית, הריבוי הטבעי היהודי עדיין פיגר אחרי המוסלמי. הבשורות על המהפך הדמוגרפי לטובת היהודים היו מוקדמות - עד עכשיו.
בגלל שעליה במספר הילדים שאשה יולדת תביא ליותר תינוקות וילדים באוכלוסיה, לאורך הזמן אחוז הצעירים יגדל ממילא בחברה זקנה-יחסית שהגבירה את הילודה. אותו הדבר בכיוון ההפוך יקרה בחברה צעירה שעוברת ללדת פחות - האוכלוסיה תזדקן בהדרגה. לכן, כדי למצוא את שיעור הריבוי הטבעי שאליו האוכלוסיה תתכנס בעתיד, מעבר לטווח הקצר, אפשר להשתמש במספר הילדים לאשה ובגיל ההולדה הממוצע - ולנטרל את שאלת אחוז הזקנים והצעירים כיום, אחוז שנגרר מן העבר.
אם לדוגמה כל אשה יולדת ארבעה ילדים, הרי שהדור הבא גדול פי שתיים מהדור הזה (חצי מארבע, כי על כל אשה אחת ישנו גבר אחד, כמעט בדיוק). ואם הזמן הממוצע עד ללידת הדור הבא הגדול פי שתיים הוא שלושים שנה, הרי שבכל שנה מן השלושים האלו הגידול שיושג הוא אחד חלקי שלושים מהדרך.
(בטור הנדסי ולא חשבוני. מתמטית, זה מיוצג בנוסחה הבאה:
כאשר G הוא שיעור הגידול, TFR הוא שיעור הפריון הכולל, כלומר מספר הילדים שאשה יולדת בחייה, ו-MAC הוא הגיל הממוצע בלידה).
הצצה לעתיד
חישוב של שיעור הגידול בצורה הזו הראה לאורך שנים שהיהודים משתרכים מאחור, גם אחרי שמספר הילדים שילדה אשה יהודיה עקף את מספר הילדים אצל אשה ערביה, ואז גם אצל אשה מוסלמית. זאת בגלל שהערביות, ובתוכן המוסלמיות, פיצו על מספר הילדים הקטן יותר באמצעות לידתם בגיל צעיר יותר. אך בשנת 2020 אחוז הגידול היהודי המחושב בצורה הזו עקף את הערבי, ולפי הנתונים הטריים מלמ"ס - בשנת 2023 הוא עקף לבסוף אפילו את המוסלמי, לראשונה אי-פעם.
ב'ערבים' הלמ"ס כוללת נוצרים דוברי ערבית, שחלקם מעדיפים בשנים האחרונות להתנתק מהחברה הערבית ולהזדהות כארמים, וגם דרוזים - שלמעשה מעולם לא השתייכו לאוכלוסיה הערבית. לפיכך, המדד החשוב ביותר הוא של החברה המוסלמית, וכעת כאמור גם הוא ירד אל מתחת למדד של האוכלוסיה היהודית.
חשוב לציין שכיון שבינתיים שיעור הגידול השנתי בפועל כן מושפע מהדורות הקודמים, הוא עדין גבוה יותר אצל הערבים ונמוך יותר אצל היהודים. אך המדד המנטרל את השפעת הדורות הקודמים מספק לנו הצצה לעתיד, כאשר הדורות יתחלפו בהדרגה. וזאת - אפילו אם הפריון וגיל הילודה ישארו באותם ערכים בדיוק. כיון שהמגמה הברורה היא ירידת הפריון ועלית גיל ההולדה אצל הערבים, יש יסוד להניח שהפער לטובת היהודים יגדל אפילו יותר.
כשבוחנים את הפרטים, מתברר שהירידה בריבוי הטבעי אצל הערבים נובעת משני הגורמים במשולב: גם מהפריון וגם מגיל ההולדה. משנת 2017, שממנה רואים שינוי חד במגמה, מספר הילדים הממוצע לאשה ערביה ירד מ-3.16 ל-2.66, כלומר בכ-16%. אצל האשה המוסלמית הוא ירד מ-3.37 ל-2.81 - ירידה של כ-17%. באותן השנים מספר הילדים הממוצע ירד אצל האשה היהודיה מ-3 ל-3.16 - כחמישה אחוזים בלבד.
מבחינת גיל ההולדה הממוצע, לאורך השנים האלו הוא עלה בעקביות אצל הנשים הערביות מגיל 27.8 ל-28.5 ואצל המוסלמיות מ-27.7 ל-28.3, בעוד אצל האשה היהודיה הוא כמעט לא זז: 31.1 בשנת 2017, ו-31.2 בשנת 2023.
גם איחור הגיל שבו אשה ערביה יולדת וגם הירידה בפריון נובעים משינויים בדרך החיים של החברה הערבית.
"זה נובע מצירוף של כמה תופעות", מסביר המזרחן ד"ר מוטי קידר. "דבר ראשון, ההשכלה של נשים גבוהה יותר משל גברים. הבנות נעשות בררניות - בחורה שסיימה תואר ראשון בהצלחה יתרה לא רוצה מי שסיים בית ספר יסודי בהצלחה יתרה…". לפי נתוני למ"ס ומשרד העבודה, בתוך כעשור שיעור הנשים הערביות המחזיקות בהשכלה אקדמית הוכפל, והדבר נכון גם לתת-הקבוצה של נשים מוסלמיות. בנתונים האחרונים הקיימים, מהשנים 2020 ו-2021, שיעור הנשים הערביות הצעירות בין גיל 30 ל-34 שהחזיקו תואר היה 25%, ושיעור הנשים המוסלמיות בכל הגילים שהחזיקו תואר היה 18.7%. לעומתן בעלי תואר היו רק 12.5% מכלל הגברים המוסלמים. "גם ההשכלה עצמה דוחה את הנישואין, כי רווקה יודעת שאחרי שתתחתן היא כבר לא תוכל ללמוד. בעלה לא יסכים שהיא תלך אל חברות - ובטח לא אל חברים - כדי ללמוד לקראת מבחן".
דבר שני, אומר קידר, הוא ההגירה. "בנים עוזבים לחו"ל, ובנות, שגרות עם ההורים, עוזבות הרבה פחות. אם הבת חיה לבד בחו"ל זה יפגע בשם של המשפחה". כך לחלק מהצעירות קשה למצוא חתן.
שתי סיבות נוספות שמציין קידר הן כלכליות-תרבותיות. בתרבות הערבית מקובל שהגבר צריך ראשית לבנות או לקנות בית, ורק אחר כך לשאת אשה. בעלי השכלה נמוכה הם פחות אטרקטיביים גם מבחינה כלכלית. בנוסף, אשה שאין לה אחים לא יורשת אוטומטית את הוריה בפטירתם. אם היא נשואה מקובל שהירושה משתייכת ישירות לבעלה, אך אם היא רווקה הסיכוי שהיא תצליח לקבל את הירושה לעצמה גבוה יותר. זהו עוד תחום שבו עדיף לפעמים לרווקה ערביה להשאר כזו.
השינויים האלו, שהופכים נישואין לפחות מזמינים בעיני האשה הערביה, גורמים לעלית הגיל הממוצע בלידה דרך עלית גיל הנישואין הממוצע - ואכן בשנים האחרונות למ"ס רושמת עליה שחלה בו. אבל בנוסף לכך, לפי קידר, התרבות הערבית משתנית גם ביחס ללידה, ומתחילה לחקות דפוסים יהודיים. "זה בעיקר ברחוב, ופחות מתבטא בתקשורת הערבית, אבל אפשר לחוש שצורת ההסתכלות על נשים שיולדות הרבה ילדים השתנתה - הן נחשבות לפרימיטיביות. ואפילו הגברים הצעירים הרבים שמתוסכלים מעלית ההשכלה אצל נשים ערביות, שגורמת להן להיות בררניות ולדחות אותם, עדיין לא רוצים אשה 'פרימיטיבית' שתלד הרבה ילדים".
תופעה נוספת היא דחיית הילודה גם אחרי שכבר מתחתנים. על כך קידר מציין שקשה יותר לראות מגמה ברורה. "הכל לפי הסביבה. יש מקומות שבהם מושפעים מהיהודים, רואים שזוגות יהודיים נוסעים אחרי החתונה לטיול בתאילנד, לטרק בדרום אמריקה, ולא מתחילים מיד עם ילדים - ומתחילים לחקות אותם. כל אופנה ישראלית נכנסת בסוף לתרבות הערבית, גם אם באיחור".
אך חשוב להבחין, כי ה"חיקוי" הערבי שעליו מדבר קידר מתמקד ככל הנראה בתרבות החילונית - כפי שהיא משתקפת באמצעי המדיה השונים בישראל. זאת בניגוד לתרבות וההחלטות המשפחתיות של כלל היהודים, כפי שהנתונים מהשטח מלמדים - שם מספר הילדים שמביא לעולם זוג יהודי הולך ומתרחק כלפי מעלה מהמספר אצל זוגות ערביים.
