אהבנו את המטבח של משפחת ש. גם המחיר היה נשמע מצוין. היתה תוכנית מדויקת: הגימורים, המגרות, קצת שיפורים, אחלה מטבח יהיה. ישבנו מוצ"ש שלם הכנו נייר, להריץ את זה בע"ה בהמשך השבוע.
בלילה תהיתי לי: לבקש ממנו הצעה בכלל?! מאז שעידודי זולדן נהרג זה דוגר אצלי.
בבוקר, נכנסתי דווקא ליהודי, עד שמצאתי אותו... נגריה ותיקה, אדם הגון. מה יש להפסיד, רק לקחתי סקיצה הצעה. משורטט טוב, חשיבה טובה לעתיד, באתי הביתה. אלפי שקלים יותר.
דיברנו המון. למה בעצם אנחנו בונים כאן, בשומרון? עוד כמה בתים לא מייצרים מצב בלתי הפיך בהתיישבות, כבר ראינו. הארץ הזאת ממש כמו המשל שהרב אמר בשיעור היא הכלה שלנו, של עם ישראל בחתונה הגדולה של שיבת ציון.
מול שרטוטי המטבח התבהרה לנו התמונה. אנחנו לא נשתף בחתונה שלנו את האויבים והמתחרים מולנו על הארץ. היא שלנו ורק אנחנו שלה. נעמוד בזה?
נעמוד בזה!
לחנוכת הבית הזמנו את הנגר להרים איתנו כוסית.
