"גם אם נותנים לך מכות – לא נכנעים"

לקראת חג הגאולה של הרבי הריי"צ מליובאוויטש זצ"ל (יב-יג'' בתמוז), התוועד הרב גינזבורג עם שני תלמידיו שנכנסו השבוע למאסר על תיק "המרגלים". "התפקיד של כולנו, הוא לעשות מהפכה בדרכי נועם, מכח הצדיקים האמתיים שמסרו את נפשם"

"י"ב תמוז הוא חג של מסירות נפש", פתח הרב גינזבורג את ההתוועדות, שנערכה יחד עם כינוס ילדים – "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם". "מסירות נפש נקראת עז, כמו שכתוב "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום". דבר ראשון ה' נותן לנו עז. חז"ל מלמדים ש"אין עז אלא תורה", אבל הפשט של עז הוא כח – כח אדיר של מסירות נפש. את זה ה' נותן לנו קודם כל, כי אנחנו – עם ישראל – העזים שבאומות, בעלי מסירות נפש, ומכח זה "הוי' יברך את עמו בשלום". כל הברכה, כל השלום, באים בעקבות שה' נותן לנו עז".

"בעל מסירות הנפש בפועל ממש – הוא וכל חסידיו – הוא הרבי הקודם, שי"ב תמוז הוא יום ההולדת שלו וחג הגאולה שלו. אבא שלו, הרבי הרש"ב, כל החיים הכין אותו לכך. ברוח הקדש שלו הוא ידע שהבן שלו יעמוד בהרבה נסיונות, כמו אברהם אבינו, ויצטרך לעמוד בתוקף ועוז, במסירות נפש בפועל ממש, ולכן הוא הכין אותו לזה כל הזמן".

"בשנים האחרונות ממש, הוא דבר איתו הרבה מאד על מסירות נפש", סיפר הרב גינזבורג. "גם ביום ההולדת האחרון של הרבי הריי"צ בחיי הרבי הרש"ב הדבור היה על מסירות נפש. גם כמה ימים לפני הסתלקות הרבי הרש"ב שוב דבר איתו על מסירות נפש, ואפילו כמה דקות לפני שהרבי הרש"ב הסתלק לעולמו, הוא דבר עם בנו היחיד, הרבי שממשיך אותו, על מסירות נפש".

"חגרה בעוז מתניה"

"הרבי הרש"ב הרבה לדבר עם בנו, הרבי הריי"ץ, על מסירות נפש, על עוז, וגם דרש על כך את הפסוק "חגרה בעוז מֹתניה". מוסבר בתניא, בתחלת אגרת הקדש, שהמתנים הן כח האמונה של היהודי. מכח האמונה, המתנים שלו, שעליהם עומד כל הגוף, גם השכל שלו מתחזק וגם הזרועות – "ותאמץ זרועֹתיה", האהבה והיראה, התפשטות והתגלות הרגש שבלב – הכל מכח המתנים. אבל את המתנים גופא צריכים לחגור, ומה החגורה? "חגרה בעוז מֹתניה". הפשט בתניא שהעוז הוא התורה שבעל פה, אבל הפשט הכי פשוט הוא שעוז היינו מסירות נפש, כך הסביר הרבי הרש"ב. מסירות הנפש, העוז של היהודי, הוא חגורת המתנים – היא מחזקת את האמונה, והאמונה מחזקת את השכל ואת רגש הלב. על כך כתוב "חגרה בעוז מֹתניה ותאמץ זרועֹתיה" ".

השבועה למסור את הנפש

"שנתיים לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב כבר התחילו גזרות קשות נגד היהודים ונגד למוד התורה", גולל הרב גינזבורג את סיפור המאסר. "עשו אסיפה במחתרת, במוסקבה. הרבי בחר תשעה חסידים גדולים והוא השלים את המנין. אז באו בשבועה – נשבעו ממש – שהולכים על מסירות נפש בפועל ממש. כלומר, שמוכנים למות על קידוש ה' כדי לקיים את לימוד התורה במדינה ההיא. וכך הוה, שהרבה מהחסידים מסרו את הנפש שלהם בפועל ממש באותם ימים. כמו שדובר הרבה פעמים, שהרבי היחיד שנהג כמו מלך ישראל בזמנו, שיש לו חיילים והם מבצעים מִבצעים שיש בהם מסירות נפש בפועל ממש היה הרבי הריי"צ. שוב, מי שהכין אותו לכך היה אביו".

מסירות נפש שלא לעמוד לשמוע את גזר הדין

"מתוך המאסר, אחד הסיפורים החשובים מאד שמדגימים זאת: בבית הסהר הוא סבל יסורים נוראים, זרקו אותו, הרביצו לו וכו'. קרוב לסוף המאסר, בראש חדש תמוז, לפני שהודיעו לו שהחליפו את העונש שלו לגלות למשך שלש שנים בעיר קאסטרמא, נכנסה קבוצת שוטרים כשהרבי ישב בתא שלו, ואמרו לו שיעמוד כדי שיקראו בפניו את גזר הדין שלו. הוא אמר להם שהוא לא רוצה לעמוד – תקראו, אני לא עומד. 'רוצים לקרוא לך את גזר הדין – תעמוד! ככה מקובל, ככה נהוג, ככה מכובד – חייבים לכבד את המערכת'. הרבי אומר, מצטער – אני לא עומד. אומרים לו שאם לא תעמוד נכה אותך. הוא אומר להם – נו... אז מה עשו לו? הכו אותו קשה מאד ויצאו. נכנסה עוד קבוצה, עם המפקד היהודי לולב (שהיה צאצא לחסידי חב"ד והיה מבין אלו שאסרו את הרבי וחקרו אותו). שוב אמרו לו לעמוד לשמוע את גזר הדין. לולב פנה אל הרבי 'רבי...' (באופן טבעי, כמה שהוא שנא את הדת וכו'). הרבי לא ענה לו כלום. הוא עמד או לא עמד? לא עמד. לולב אמר לו שאם לא תעמוד, שוב יכו אותך קשה. הוא לא עמד. עוד פעם הכו אותו, קשה מאד. בפעם השלישית לא ידעו מה לעשות אז קראו למפקד עוד יותר גבוה שגם היה יהודי. בסוף אותו מפקד הכה אותו בעצמו. אז לקחו אותו בכח למשרד הפנימי ושם קראו לו את גזר הדין.

אבל תוך כדי, בזכות שהוא נכנס למשרד, הוא ראה את הנייר של גזר הדין. ומה היה גזר הדין המקורי, הראשון? היה כתוב שם היפך-החיים. מה הוא ראה? מה עשו לגזר הדין הראשון? היה עליו פס – מחקו אותו. מה היה גזר הדין השני? שהוא צריך לגלות לסיביר לעשר שנים לעבודת פרך. ליד זה היה כתוב ניעט – לא. עכשיו, גזר הדין השלישי הוא הגלות לאותו מקום לשלש שנים. יש מי שרוצה לפרש שלמפרע, מה שהוא לא עמד שלש פעמים – החליף את גזר הדין שלש פעמים (הפעם השלישית שהרבי לא הסכים לעמוד ביטל להבא את הגזר דין השלישי, הגלות של שלש שנים לקאסטרמא – היינו הגאולה של יב ו-יג תמוז).

הנכונות שלו למסור את הנפש היתה כל הזמן. כך הוא קבל על עצמו. הוא סיפר שכאשר הוא נכנס למאסר הוא חשב על הדרוש שאבא שלו אמר לו על הפסוק "חגרה בעוז מתניה", על כח מסירות הנפש של היהודי. וכך כל המאסר, כמה שייסרו אותו והרביצו לו חשב על המסר הפנימי של הדרוש וכך נהג".

התעקשות הרבי – דוגמה חיה למסירות נפש

"יש ששאלו את השאלה – בכל אופן, מה כל כך נורא כשאומרים לך לעמוד לשמוע את גזר הדין בבית המשפט, ככה נוהגים כאן, עומדים לשמוע מה שהשופט אומר? למה הוא לא עמד? כדי לא לכבד את מערכת הרשע, לא לתת לה שום גושפנקא. לא רק לא לכבד אותה, אלא שאיני מכיר באי-צדק – אמור להיות צדק, אבל "מקום המשפט שמה הרשע", איני מכיר באי-צדק שקורה כאן.

היו ששאלו, הרבי יכול לפעול בדרך שלמעלה מדרך הטבע, אז למה הוא צריך לקבל מכות? הוא שומע שהולכים להרביץ לו קשה – ואחר כך הוא סבל והיה חולה מזה כל החיים – למה הוא צריך את זה? בשביל מה זה טוב? כל כך חשוב שצריך לסבול, דווקא להזמין שירביצו לו? בשביל מה? הוא גם יכול לפעול בדרכים של נס, שלמעלה מהטבע. מה ההסבר? מאז שהרבי נשבע יחד עם עוד תשעה חסידים בהתחלה שהולכים על מסירות נפש בפועל ממש, הרבי עצמו צריך להוות דוגמה חיה – שהוא הולך על מסירות נפש בפועל ממש, בלי 'קונצים' של נסים למעלה מדרך הטבע. מה שהוא הזמין מכות היה כדי להכין, שהוא יהיה דוגמה חיה לאלו שיקבלו מכות בעל כרחם, ויותר גרוע ממכות.

הוא צריך להיות הדוגמה החיה בעצמו – המלך הולך לפני העם, מביא אותם, מוציא אותם. אם החסידים שלו עתידים לקבל מכות – גם הוא צריך לקבל מכות, אבל ממש. ככה הוא הרבי הקודם וככה לומדים ממנו – זה החג של י"ב-י"ג תמוז, חג של עוז".

"אנחנו אוהבים כל יהודי"

"העיקר היום הוא פעילות להביא את המשיח", אמר הרב גינזבורג בהתייחסו לפעילים שעמדו בפני כניסה למאסר. "לפעמים יש התנגדות, ולפעמים ההתנגדות גם באה מאחינו בני ישראל. אנחנו אוהבים כל יהודי, כל אשר בשם ישראל יכונה. אותו לולב גם היה יהודי, צאצא של חסידים, וגם המפקד שמעליו היה יהודי. מצד אחד, יש אהבת ישראל לכולם. מצד שני, אסור להכיר ולתת כבוד שכאילו יש איזה צדק במערכת שנוגדת לגמרי את קדושת התורה, קדושת אמונת ישראל – בתורה, במשיח, בגאולה, בארץ ישראל".

"אם יש מערכת שמתנגדת לקדושת ארץ ישראל אסור לתת למערכת הזו שום כבוד. צריך לאהוב כל אחד באופן פרטי, אבל לא להכיר במערכת בכללות. התפקיד של כולנו, הוא גם לעשות מהפכה, בדרכי נועם, כפי שלימד אותנו הרבי, נגד המערכת מכח הצדיקים האמתיים שמסרו את נפשם במסירות נפש בפועל ממש, כמו הרבי הקודם והרבי".

"שוב, זה לא פשוט", הדגיש הרב, "מצד אחד מדובר ביהודים, כולנו אחים, אוהבים כל יהודי. כל יהודי, גם אחד שאני מחזיק שהוא עושה דברים שהם היפך הצדק, אני צריך לדעת בלב שמצד עצמו הוא גם יותר טוב ממני. אבל יש קליפה – רוח רעה – שמשתלטת על המערכת, וזה פועל נגד האמונה שלנו, נגד התורה שלנו. מה שלומדים מבעל הגאולה של י"ב-י"ג תמוז, שגם שיתנו לך מכות – לא נכנעים".

להתחרט שלא עשיתי "באופן המתקבל"

בהמשך הדברים אמר הרב, כי אם מגיעים לכזה מצב, שנכנסים לכלא, צריך להתחרט על הצורה בה נעשו הדברים אך בשום אופן לא על המעשים עצמם. "רוצים שתביע חרטה? זה גם לתת כבוד למערכת, להכיר במערכת. אסור להתחרט. על מה אפשר להתחרט? זה מעשה שהיה. אפשר רק להתחרט שלא עשיתי את מה שעשיתי בצורה הכי טובה, לא דברתי בצורה הכי ברורה, לא הבעתי את עצמי באופן המתקבל על דעת כול. הרי כולנו יהודים, כולנו יודעים את האמת, כולנו רוצים את האמת באיזה מקום בלב. אם הדברים לא עברו טוב – אני מתחרט על כך שלא אמרתי את זה בצורה הכי נכונה. כי אם הייתי אומר זאת כדברים היוצאים מן הלב, שאז נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם, ודאי היה פועל – כולם היו מסכימים ולא היתה התנגדות, הכל היה נמתק. על זה אני יכול להתחרט – שלא עשיתי את זה הכי טוב. אבל על עצם הדבר בעצמו – ח"ו ח"ו".

"דידן נצח"

בהמשך שאל הרב את הילדים שהיו בכינוס מה צריך לומר אם לוקחים אותך לבית הסוהר. "אני לא מפחד מהצעצוע שלך", אמר אחד הילדים כפי שמסופר שאמר הרבי הריי"צ לקומוניסטים שאיימו עליו באקדח. "צריך לומר להם "אין עוד מלבדו", אמר ילדי נוסף. ילד אחר אמר שצריך ללמד אותם שיש ה' בעולם ואיך להתפלל בדבקות. עוד ילד אמר שצריך לשתוק. "יש את סוד החשמל", סיכם הרב, "קודם שותקים ואחר כך מדברים. בחקירה שותקים (ככה נהג בעל הגאולה), ואחר כך צריכים לדעת מה אומרים (בפרט אם מדובר ביהודים, כאשר כל המערכת מנוהלת על ידי יהודים). מה אומרים? אומרים שאנחנו עכשיו באמצע מהפכה וזה שאנחנו עכשיו בבית הסהר זה חלק מהמהפכה ו"דידן נצח" ".

קבוץ כל המעלות – מסירות נפש על הארץ, תורה ואהבת ישראל ללא סייג

בהמשך התייחס הרב גינזבורג להתבטאויות של הרבי הריי"צ על בחורי המחתרות בתקופת הבריטים. "יש כמה משפטים מאד חמים שהרבי הקודם, בעל הגאולה, אמר על בחורי המחתרת כאן בארץ – שמסרו את נפשם בפועל ממש, עלו על הגרדום. הרבי, כששמע את הדברים האלה, אמר שאלו בחורים של מסירות נפש. מספרים שפעם אחת הוא אמר שאם הייתי שם הייתי מצטרף אליהם".

"צריך את הצירוף, וצריך לקחת את המעלות מכל אחד – צריך שתהיה מסירות נפש על ארץ ישראל, על זכותו הבלעדי של עם ישראל לארץ ישראל, וצריך שתהיה תורה וצריך שתהיה אהבת ישראל לכל אשר בשם ישראל יכונה – את כל הדברים ביחד. אז תבוא הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש. הרבי מוכן להצטרף למחתרת, ושהמחתרת תהיה מוכנה להצטרף לרבי. שיהיה פה צירופים, קיבוץ כל הכחות, ואז "ובא לציון גואל" ".