ואיפה הפתק שלי? ● דעה

"רק תבוא ותבחר" משדלים אותנו כרזות ופרסומים. "אם לא תבחר, מישהו אחר יבחר במקומך". אז באתי. מבקשים כל כך יפה... פתאום קלטתי שמישהו אחר כבר החליט במקומי מה כדאי לי לבחור.  

"אם לא תבוא לבחור יבחרו בשבילך", "בואו להצביע", "מי שמצביע משפיע" - אלה רק מעט מן הכרזות המעודדות אותנו לבוא ולהכריע במו ידינו את "עתיד ילדינו".

המדינה משקיעה משאבים רבים להצלחת תהליך הבחירות. קמפיינים, חוקים ותקנות, מה לא? המדינה משקיעה מיליונים על מיליונים כדי לגרום לנו, האזרחים, לבוא ולהצביע ולקבוע את פרצופה של הנהגת המדינה לשנים הקרובות.

חגיגה של דמוקרטיה.

יום הבחירות מוכרז כיום שבתון. כדי שח"ו לא ייווצר מצב שבו בגלל עומס עבודה מישהו לא יוכל לממש את "חובתו האזרחית". חוקים רבים נחקקו כדי לוודא באופן מוחלט את חשאיות הבחירות ואת היכולת שלהן לבטא באמת את רצונו של הבוחר, כלומר את רצוני. איזה יופי. ממש נחמד מצידה של המדינה ככה להתחשב בדעתי. אף פעם לא הרגשתי כל כך חשוב.

נו, אז הפנמתי את המסרים, וטרחתי להגיע לקלפי. עמדתי בתור כמו כולם, הזדהיתי כחוק, קיבלתי מעטפה ונכנסתי אל הקודש פנימה...

ועכשיו, הרגע הגדול.

הבחירה.

טה טה טה טם.

כל אותם חודשים של דיבורים, ויכוחים, התנצחויות, פילוגים והתאגדויות, כנסים ועצרות, פלאיירים ומודעות, הכל מתנקז עכשיו לקופסת קרטון קטנה שבה מונחות חבילות פתקים עם שמות המפלגות ואותיותיהן.

המעטפה בידי והעיניים משוטטות על פני מבחר האפשרויות.

יבחר כבודו..

בידי להחליט ולקבוע גורלות של מפלגות ושרים..

הממליך מלכים..

לפתע, מזדחלת לראשי מחשבה.

רגע, איפה הפתק שלי?

הפתק שלי, פתאום אני קולט, כלל לא נמצא כאן..

בפתק שלי אמורים להיות כל מיני דברים שמאוד חשובים לי. מאוד חשובים לעם ישראל. אני בטוח שאם היהודים היו רואים את הפתק שלי הם היו נורא מתלהבים.. אבל איפה הוא?

אני מחפש מאחורה, אולי נפל? מחפש מתחת לערימות, אולי בטעות מישהו כיסה אותו? לא, אין. פשוט אין כאן את הפתק שלי.

אני מחפש פתק שעליו כתוב "בתי המשפט במדינת ישראל יפעלו על פי חוקי התורה. לא תותר חקיקה הנוגדת את פסיקות חכמי ישראל". אני מחפש, אין פתק כזה.

אני מחפש פתק שעליו כתוב "ארץ ישראל שייכת ליהודים בלבד. בני עמים אחרים יחזרו לארצותיהם". בדיקה קפדנית מעלה שאין פתק כזה.

אני מחפש פתק שעליו כתוב "העברת חלקי מולדת לאוייב היא בגידה שעונשה מוות". אין פתק כזה.

אני מחפש פתק שעליו כתוב "מינוי מלך, הכרתת זרעו של עמלק, בניית בית הבחירה". אין פתק כזה..

אז נכון. יש שם כל מיני פתקים מעניינים. יש משהו חדש שקורה, וזה נורא מסקרן מה ייצא ממנו. יש ראש ממשלה חזק שרוצה להיות יותר חזק כדי שיוכל לעשות דברים ממש חזקים (מה בעצם ?), יש אפילו מפלגה שדורשת שוויון לערבים אבל זה בהפוך על הפוך (אך אולי זה בעוד הפוך אחד, לך תבין).

נחמד, יש מבחר. אין מה לדבר.

אבל איפה הפתק שלי?

מישהו הוציא את הפתק שלי מהמשחק.

אז אני יכול לבחור באופן חשאי ומשוחרר לחלוטין, מה שליבי חפץ. אני קובע ואני מחליט. הכל נכון רק ש..

"הם" כבר החליטו בשבילי מהן האופציות שמתוכם אני חופשי לבחור באופן חופשי ומשוחרר. אופציות אחרות, כך הוחלט בשבילי, הן כנראה לא טובות לי. ומכיוון שאותם מחליטים חששו שאני כנראה עלול להיסחף ולקבל החלטות שאינן טובות לי, הם דאגו מראש להוציא את האופציות הללו מחוץ למשחק. שלא אפגע בעצמי בקלות דעתי...

ממש הורים אחראיים...

רגע, מי הם בעצם ההורים האחראיים הללו?

מי הם האחראיים כאן על המשחק?

שני הגופים שמנהלים באופן כללי את המדינה, ובפרט בתחומי מה מותר ומה אסור לי להחליט בבחירות, הם בתי המשפט והתקשורת. תוך חיפוי הדדי זה על זה, זה בשם "שלטון החוק" וזה בשם "חופש הביטוי" מדכאים כל אפשרות למרי. כלומר, לבחירה שלא בתוך מסגרת הכללים שהם, האחראיים קבעו.

הם יודעים טוב ממני מה טוב לי ומה רע לי, ולכן הם הציבו גבולות. בתוך הגבולות, הם מאפשרים לי חופש בחירה מלא ומשוחרר. אבל רק בתוך הגבולות.

לדוגמא, אסור לי לשאול את אזרחי המדינה אם הם בעד שהערבים יסתלקו מכאן. הצגת השאלה הזו עלולה להוביל לתוצאות לא נעימות... לכן הוקם מסנן מאובטח שדואג שרק שאלות מסויימות יכולות להישאל. השאלות שאושרו.

וכל הפתקים הנחמדים הללו בקופסא, אושרו על ידי גופי הפיקוח. הם "בסדר". הם באופציות המאושרות. הפתק שלי כנראה לא.

חשוב להם מאוד, לגופי הפיקוח, שאני אבוא לממש את הזכות הזאת, להצביע ולהשפיע.

דעתי חשובה להם מאוד.

בוא להצביע, הם מתחננים.

בוא תקבע באופן חופשי ומשוחרר את סדר היום הציבורי.

רק תבוא.

כי אחרת, אם לא תבוא, מישהו יבחר במקומך, וחבל.

נ.ב. אני חושב שראוי לבוא ולהצביע למפלגה שתקדם את הראוי לקידום, כל אחד לשיטתו. רק ביקשתי לחדד את המסר שההכרעה האמיתית נמצאת כנראה מחוץ לגבולות השיפוט של ועדת הבחירות. בהצלחה.