טיח צבע וצביעות ● ערבים הפכו קצין נכה לצמיתות - המשטרה מטייחת

 
מרדכי רגב, קצין במילואים ואב לחמישה הותקף ליד שער שכם בידי ערבים לפני כשנתיים ונותר נכה לצמיתות. האירוע כולו הוסרט במצלמות האבטחה אך במשטרה סירבו להכיר ברגב כנפגע פעולת איבה. עד היום לא הוגש כתב אישום נגד הפורעים, על אף שהחשודים במעשה שנעצרו מיד לאחר האירוע קשרו עצמם לתקיפה.
[caption id="attachment_10953" align="alignleft" width="300" caption="יהודים בעיר העתיקה. אילוסטרציה (פלאש 90)"]


 
 
 

"הפכתי למוגבל עם מאה אחוזי נכות"

בבוקר יום י"ג אב לפני שנתיים, הלך רגב במורד רחוב הגיא החוצה את העיר העתיקה ללימודיו בבנין הישיבה. "לפתע רץ לעברי ערבי שהוביל עגלת ברזל כבדה", הוא משחזר. "ניסיתי לחמוק מהפגיעה הצפויה, ונדחפתי על ידי אותו אדם אל עבר סמטה שבמקום. שוב ושוב נגח הערבי ברגלי באמצעות העגלה. ניסיתי לצעוק לעזרת השוטרים הרבים שממלאים את סמטאות העיר, אך ללא הועיל", נזכר רגב, בוגר שירות צבאי מלא בגבעתי. "אף פעם לא הרגשתי כל כך חסר אונים".

אל התוקף הצטרפה קבוצה של פורעים ערביים, אשר חבטו ברגב בכל  חלקי גופו, וככל הנראה אף הלמו בו באמצעות מוט ברזל. רגב הובהל באמבולנס אל בית-החולים "שערי צדק", שם נמצא כי הוא סובל מחבלת ראש,  ומברך מרוסקת.

השבר קובע בשורת ברגים ופלטינות, במהלך השבוע בו שהה רגב בבית החולים. משם יצא בכיסא גלגלים כשהוא מושבת לחלוטין מבחינה תפקודית. זמן קצר לאחר מכן אירע זיהום ברגלו והוא אושפז שנית לטיפול ממושך. מעבר לפגיעה הפיזית, מתאר רגב פגיעה נפשית הנמשכת מאז התקיפה. "שוב ושוב נזרקתי בדמיוני לזירת האירוע, כשאני מרגיש את חוסר האונים, הכאב וההשפלה. זה היה פשוט לינץ'". רגב נזקק לתקופה ארוכה של שיקום רפואי, שבמהלכה נמנע ממנו לעבוד ולפרנס את אשתו וחמשת ילדיו. מאה אחוזי נכות נקבעו לרגב, שעד ליום הפציעה המשיך לשרת כלוחם במערך המילואים של צה"ל.

"התוקפים ישראלים – זו לא פעולת איבה"

ירושלים הרים סביב לה, ומצלמות רבות בתוכה. העובדה שהעיר העתיקה כולה, מנוטרת ומצולמת מכל זווית אפשרית, סייעה למשטרה לאתר ולעצור פחות משעה לאחר תום האירוע שני חשודים שקשרו את עצמם לאירוע התקיפה. עובדה זו לכאורה היתה אמורה להקל על המשך ההליכים, אך מכאן, הסחבת וקהות הרגשות רק החלו. רגב עבר תחקור קצר במהלך האשפוז, בו תיאר את השתלשלות האירוע. "אמרתי לחוקר המשטרה שניסיתי לבלום עם היד את הערבי שחבט בי עם העגלה. החוקר אמר לי "אז אתה מודה שתקפת", ובזה הסתיימה העדות שלי", מתאר רגב בכעס. "אם תקפתי למה לא הגישו נגדי כתב אישום"? הוא שואל.

עם שחרורו מבית החולים פנה רגב למוסד לביטוח לאומי לקבל הכרה כנפגע טרור, ונדרש, כנהוג, להציג אישור משטרה על אירוע התקיפה, אלא שכן ציפתה לו הפתעה. המשטרה סירבה לאשר כי מדובר באירוע על רקע לאומני. ללא אישור המשטרה, לא ניתן לקבל אגורה שחוקה כפיצוי על אובדן כושר העבודה והנכות הקשה.

רגב פנה לעורך דין שיסייע לו במיצוי זכויותיו. עורך הדין פנה לתחנת הקישלה בעיר העתיקה על מנת לצלם את תיק החקירה. ונדהם אף הוא לגלות כי המשטרה מוצאת לנכון להתייחס אל האירוע כאל סכסוך פרטי, ולא כלינץ' שבוצע באברך יהודי על ידי פורעים ערביים. המשטרה סירבה לאפשר לעורך הדין לצלם את תיק החקירה, והתנערה שוב ושוב מהגדרת האירוע כתקיפה חבלנית. "ככלל, פגיעה מידיו של אזרח ישראלי לא תחשב כ"פעולת איבה", אלא אם כן החשוד הודה כי ביצע את המעשה כחלק מהשתייכותו לארגון עוין ואין כל ספק בדבר נכונות הודאתו", כתב לו רב פקד מני דנאל, קצין היחידה לתלונות הציבור.

דבריו של דנאל צוטטו מקובץ נהלים פנימיים של המשטרה העומדים בניגוד מוחלט וחזיתי להוראת חוק התגמולים של הביטוח הלאומי שקובע כי פעולת איבה תיחשב "פגיעה ממעשה אלימות שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי אתני, ובלבד שהוא נובע מהסכסוך הישראלי-ערבי".

"סגרנו את התיק, חרדי דפוק"

המשטרה הוסיפה קשיים וטענה כי האירוע כלל לא צולם. רגב פנה רגב לחייל ששירת תחת פיקודו בגבעתי, שמשרת כשוטר בירושלים. השניים הלכו לצלם את מקום האירוע, שהיה כמובן מכוסה במצלמות.

תיעוד הזירה המצולמת לא קידם דבר. בצר לו, פנה רגב המיואש לחבר נוסף שהיה חייל תחת פיקודו, ומשמש בתפקיד בכיר במשטרת ירושלים (פרטיו במערכת). חברו של רגב התקשר לחוקר שטיפל בתיק התקיפה, כשרמקול הטלפון מופעל ורגב שומע את מהלך השיחה. "חברי השוטר שאל את החוקר מה קורה עם התיק של ההוא שהותקף ליד שער שכם. החוקר ענה לו כי "סגרנו את התיק וכתבנו שהוא תקף את הערבים. חרדי דפוק", מצטט רגב מהזיכרון. "איך אתה אומר ככה? הוא היה המפקד שלי!", כעס חברו של רגב. מכאן ואילך, החוקר שינה את טעמו וסירב להמשיך לשוחח על הסיפור. "מאוחר יותר", מתאר רגב, "התקשרו אלי מהמשטרה וביקשו שאבטל את התלונה. סירבתי כמובן".

מאז ועד היום, שנתיים לאחר האירוע, לא הוגש כתב אישום נגד התוקפים, שכזכור נעצרו מיד לאחר האירוע. "הסחבת המשפטית והיחס שנותנת המשטרה לסיפור עומדים בסתירה מוחלטת להקצאת המשאבים והכוחות להגשת כתבי אישום נגד יהודים החשודים בתקיפת ערבים", אומרים בעמותת חננו שקיבלה לידיה לאחרונה את הטפול בתיק.

אשמים יש, תיעוד תקיפה יש. אין כל מניעה למשטרה להכיר ברגב כנפגע פעולת איבה, ולא לפרקליטות למצות את הדין עם תוקפיו. מה כן חסר? שאלה זו נותרת ללא מענה.

ממשרד המשפטים נמסר: מדובר בתיק שמנוהל על ידי תביעות משטרה ולא נמצא בפרקליטות.

תגובת משטרת ירושלים טרם התקבלה ותעודכן לכשתתקבל במערכת.