להיות יהודים – מאמר שלישי בסדרה

עם לא נורמאלי

במאמר הקודם עמדנו על התוכן שמייחד את עם ישראל – היותנו "בני-ברית", ברית עִם ה' יתברך המתחילה בברית אבות ונחתמת בברית התורה. הפעם נמשיך לראות עד כמה התוכן הזה, של הברית והתורה, הוא – ורק הוא – מהווה את ליבת הקיום של העם היהודי.

כאשר שני אנשים כורתים ברית, הרי לכל אחד מהם היה קיום עצמאי קודם הברית, אלא שמנקודה מסוימת הם נקשרו זה בזה. לכן, גם אם הברית תהיה איתנה ועמוקה עד מאד – תמיד עדיין קיים, באיזה-שהוא מקום, הרובד הראשוני שבו יש לכל אחד את הקיום שלו, ועל-גביו באה הברית ובונה את הנדבך הנוסף.

בדומה לזה, היה אפשר לתאר מציאות שמתוך כל העמים הקיימים בעולם, הקב"ה בוחר בעם אחד ויחיד, כורת עמו את הברית ונותן לו את התורה. לפי התיאור הזה, יש מישור שבו עם ישראל דומה לכל העמים. בתוך "משפחת העמים" יש הרבה אומות, ואחת מהם היא האומה הישראלית. אלא שעל-גבי הקיום הפשוט הזה, נוצק ונמסך בנו התוכן המיוחד של הברית והתורה.

אבל לא כך הדבר!

עם ישראל לא גדל והתפתח במסלול הטבעי הרגיל שבו נוצרו כל האומות. אין "צד שווה" בין העם הזה לכל העמים, "לא ראי זה כראי זה". התורה מלמדת אותנו שמעולם לא היינו עם לפני ההתערבות של ה'. היווצרותו של עם ישראל קמה ונהייתה רק תוך-כדי ועל-ידי בחירת ה' בנו ובואנו בברית איתו.

הבחירה יוצרת את העם

כל הגויים נפרדו "למשפחותם ללשונותם בארצותם לגוייהם" ככתוב בסוף פרשת נח. זהו תהליך שבו מתלכדת קבוצה בעלת מוצא-משותף, מתגבשת והופכת לעם סביב מאפיינים משותפים כמו ארץ ושפה. כולם – חוץ מעם ישראל, שאינו במניין שבעים האומות.

בחירת ה' בנו מתחילה לפני שהופענו כעם. "אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים". "אחד היה אברהם", הוא לבדו מתוך משפחתו, בעודו יחיד ואפילו בן אין לו – ואז בחר בו ה'. הכל מתחיל בציווי אלוקי המוציא את אברהם מבית-הגידול הראשוני שלו, "מארצך וממולדתך ובית אביך", ושולח אותו אל הבלתי נודע. רק מכח דבר ה' הופך אברהם לאב, לגרעין שממנו תצא האומה, "ואעשך לגוי גדול".

לא היינו עם לפני שה' בחר בנו, ולא היינו עם לולא ה' שבחר בנו – עוד בטרם היינו עם – וקבע שנהיה לעם. לכן היחוד של העם הזה הוא עצם הקיום שלו.

לולא ה' שהיה לנו...

ולא רק בנקודת ההתחלה, אלא לאורך כל הדרך - אין לישראל התפתחות טבעית של עם, אלא רק טיפוח-אישי של ה'. ה' מבשר לאברהם שכאשר יהיה לו זרע הוא יהיה "גר בארץ", ולבסוף יושלך למקום אימה וחשכה "בארץ לא להם". ואכן, כאשר הסתיימו סוף-סוף הבירורים הראשונים ונותר יעקב ובניו, כשהנה יש משפחה שלמה שלכאורה יכולה להתגבש כעם – מייד מתערב ה' ולא נותן ליעקב לשבת בשלוה. יורדים למצרים לכור הברזל, להווצר כעם דוקא שם – לא בארץ השייכת לנו – ובתנאי-מעבדה מיוחדים במינם [ובפעם אחרת נרחיב בע"ה על משמעות הקשר של עם ישראל לארץ ישראל – ארץ שהעם לא נוצר בה!].

יתירה מזו, שוב ושוב מתברר שבלי הגידול של ה' – פשוט אין לנו סיכוי. בלי התערבות מיוחדת, לאברהם ושרה לא היו ילדים; בלי התערבות מיוחדת, יצחק לא היה יורד מן המזבח; בלי התערבות מיוחדת "הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים"; ובלי התערבות מיוחדת היתה מתבצעת תוכניתו של המן הרשע "להשמיד להרוג ולאבד". "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל... אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ".

האומה והתורה חד הם

בראשית הווצרות העם בפועל, כאשר יצאנו ממצרים, אין כל מקום לספק:

העם מתיילד מתוך הרחם המצרי רק על-ידי ה' המוציא אותנו מארץ ממצרים, ומוליך אותנו בעמוד אש וענן. "הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים... כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ"?! ... יוצאים ממצרים, ומייד, ללא שהות, ממשיכים לעבר הר סיני, להשלים את התהליך בברית-התורה. כי רק לשם-כך יצאנו ממצרים, להיות עַם-ה'. ולשם כך – ורק מכח זה – אנו הופכים לעם ("ואם לאו', שם תהא קבורתכם").

ניתן לומר שכל עם כמו צומח מלמטה, מחיבור אדם ואדמה, בתהליכים אתניים ותרבותיים, בתנועת זרמי ההיסטוריה, ועוד. אבל עם ישראל נוצר מלמעלה. ה' אמר "יהי ישראל" – ואנחנו קמנו ונהיה. ההתממשות שלנו כעם וכאומה, היא רק סופו של התהליך שמתחיל מן השמים.

כמה גדולים דברי רב סעדיה גאון, במשפט תמציתי ויסודי כל-כך: "אומתנו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה" – ולכן, מסביר רס"ג, אין משמעות לקיום האומה ללא התורה. לדבר על העם היהודי בלי התורה – זה כמו לומר לאדם שגופו יתקיים אבל לא נשמתו. "ישראל ואורייתא וקודשא-בריך-הוא חד הוא".

אין כל חידוש בדברים הפשוטים האלה, ובכל זאת שמחתי למצוא כדברים האלו ממש בכתבי הרב משה-אביגדור עמיאל זצ"ל. לחביבות דבריו, וכיון שהם אינם מצויים, אצטט מהם כאן (מתוך ספרו לנבוכי התקופה עמ' 239):

"הלאומיות של כל לאום מיוסדת על יסוד של ארץ מולדת וגזע מיוחד. הנה היסודות הללו בודאי אינם בנו. ההיסטוריה שלנו לא מתחילה בארץ מולדת אלא דוקא ב"לך לך מארצך וממולדתך". וגם אחרי כן, כשכבר ישב אבינו הראשון אברהם בארץ ישראל, עדיין אמר לאליעזר: "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך", והתכוון בזה לאור-כשדים. גם אין ההיסטוריה שלנו מתחילה מגזע מיוחד, ואפילו לא בקבוצה או בחברה מיוחדת, אלא ב'אחד': "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כי אחד קראתיו". ובעוד תרח חי שמע את הבטחת ה' "ואעשך לגוי גדול".

השם 'עם' נקרא עלינו לא בשבתנו בארץ ישראל אלא בזמן שהיינו עוד בגולה, במצרים, "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו". ובאמת, פרעה היה הראשון שהכתיר אותנו בשם עם, אחרי שמקודם היינו נקראים רק בשם בית יעקב או בשם בני ישראל. אבל על כל פנים ה'עם' שלנו לא התחיל לא ממולדת ולא מגזע אלא מאדם אחד שכרת ברית עם אלקיו שבחר בו, בשביל "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט". כלומר, שבעוד כל העמים נתהוו לעמים ע"י התפתחות טבעית באופן של דיעבד, דיעבד של ארץ מולדת ושל גזע, ע"י מעשה בלי מחשבה תחלה – הנה אנחנו נעשינו לעם לכתחילה, ע״י מחשבה תחילה, ע״י בחירה הדדית, אברהם בחר את אלקיו והאלקים בחר בו שהוא יהיה לגוי גדול."

בשולי הדברים

לאורך הדורות, נעשו נסיונות כושלים ליצור בריה חדשה, להתייחס לעם-ישראל כמו עם ככל העמים, אשר התורה אינה בשבילו אלא "ערך מוסף" ומסורת-אבות נאה (במקרה הטוב). ולא ידעו ולא יבינו כי בכך שומטים את הקרקע מתחת לרגלינו וממש כופרים בעיקר. כי פשוט אין לנו מה לעשות כאן בעולם אם אין לנו את המיוחד שבנו, הברית והתורה.

מן הסתם, רבים מאיתנו היו צריכים לשנן את "תוכנית הלימודים באזרחות" של משרד-החינוך במדינת ישראל (כדי לזכות בתעודת הבגרות הנכספת). למרבה הצער, גם בהרבה מוסדות חינוך דתיים, מפטמים את התלמידים בתוכנית-הלימודים הזו שבדברים רבים מכניסה למוחות (ואפילו מבלי-משים) מושגים של כפירה באמונת ישראל. כך למשל, באחד השיעורים הראשונים באזרחות מלמדים מהו לאום. זוהי באמת סוגיה מעניינת (שראוי להתחיל אותה בפרשת נח, כנזכר לעיל), אבל רק בתנאי שנבין היטב את ההבדל המהותי בין אומות העולם כולן לבין העם האחד והיחיד שיש לו כללים משלו. אינך יכול ללמוד על האדם כאילו הוא עוד אחד מבעלי-החיים, בתוספת מאפיינים מיוחדים, ואינך יכול ללמוד על עם-ישראל כאילו היה עם נורמאלי. אנחנו פשוט לא נורמאלים.

* ומשהו בנימה אישית: כיון שאינני יודע מה חושבים הקוראים מעבר למסך המחשב (ואם ישנם קוראים בכלל) – לכן אשמח לתגובות לפני שאמשיך את המאמרים הבאים בע"ה. אפשר גם ישירות אלי במייל: [email protected].