עו"ד בם: לצה"ל יש את הכלים המשפטיים לנצח בעזה

 

לישראל מותר לפנות אזרחים משטחי הלחימה, אולי אפילו מחוץ לרצועה/ פגיעה באזרחים המשמשים מגן אנושי מותרת באופן מידתי/ חייבים לתפוס שליטה בציר פילדלפי – חלק ראשון מראיון מרתק עם עו"ד בם

ההתעוררות המחודשת של המלחמה בדרום הארץ מעלה שוב ביתר תוקף את השאלה, כיצד ניתן לייצר פתרון של קבע לבעייה הנקראת רצועת עזה.
אחד המחסומים שבהם מנפנפים מולנו כל העת הוא המחסום המשפטי הבין לאומי, שישראל מחויבת לנהוג לפי מגבלותיו. בעיקר מהווה המשפט הבין לאומי מחסום בנוגע לטיפול יעיל במחבלים ובתשתיות הטרור, כאשר הטיפול הזה מחייב פגיעה באזרחים.
ביקשנו לשוחח עם עו"ד איציק בם, הבקי היטב בכללי המשפט הבינלאומי, ולשמוע ממנו מה באמת מותר ומה אסור לישראל לעשות במסגרת החוק הבינלאומי.
השאלה הראשונה שהפנינו לעו"ד בם היתה, מאחר שאנו מעוניינים לצמצם ככל האפשר את הפגיעה באזרחים, האם החוק הבין לאומי מתיר לישראל לפנות את האזרחים ממקומות הלחימה כדי לטהר את האזור ממתקפת טרור, כך שמצד אחד המחבלים יטופלו ומצד שני אזרחים לא יפגעו?
"אם מדובר בהזזה של אזרחים בתוך שטח הרצועה, בודאי שכן. כך גם נהג צה"ל במסגרת מבצע עופרת יצוקה, כאשר הוא הניע אוכלוסיה גדולה ממקומה כדי לטהר את השטח ממחבלים. הבעיה היתה שהמחבלים התפנו עם האוכלוסיה, כמובן".
האם ניתן לשפר את הטיפול הזה, כלומר – גם להוציא את האוכלוסיה מתחומי רצועת עזה, וגם לסנן את המחבלים מתוכה?
"החלק הראשון שהצעת, להוציא את האוכלוסיה מרצועת עזה, הוא מורכב מאד מבחינה משפטית. רצועת עזה נחשבת שטח המוחזק ב"תפיסה לוחמתית", ומשטח כזה אסור במשפט הבין לאומי להוציא אוכלוסיה, אלא רק להניע אותה בתוך השטח. אמנם, במקרה שבו יהיה מדובר על עזיבה מרצון, ועל פינוי לתקופת הלחימה, אפשר יהיה להגן על כך משפטית.
החלק השני, של סינון המחבלים, אין בו בעיה משפטית בכלל, אבל יש בו בעיה מעשית. שכן המחבלים מסווים את עצמם כאזרחים, ואז יש חשש לטעויות בסינון, ועל טעויות משלמים. אם הפכת אזרח למחבל אתה משלם בתקשורת, ואם נתת למחבל לעבור כאזרח אתה משלם בחיי חיילים שלך. כך שהמצב מאד מורכב".
"צריך להדגיש", מוסיף עו"ד בם, "שההסוואה הזו של מחבלים כאזרחים היא עברה חמורה ביותר שעוברים המחבלים בעצמם על חוקי הלחימה, שהכלל הראשון בהם הוא ההפרדה בין לוחמים לאזרחים. בזה אין כל ספק". מה שכמובן איננו פותר את ישראל מהלחץ הציבורי הבין לאומי לשמור בעצמה על החוק בקפדנות יתירה.
מה שאתה אומר בעצם הוא שלצה"ל אין את הכלים לנצח במלחמה הזו, בגלל הדין הבינלאומי, שמגן על צד אחד ומקשה על השני?
"לא, אני אינני מסכים לכך. לדעתי יש לצה"ל כל הכלים לנצח במלחמה הזו, גם בתנאים האלו. מה שנדרש אמנם הוא לתפוס מחדש את ציר פילדלפי (- הגבול בין הרצועה למצרים. המערכת), להרוס את מנהרות ההברחה, לחסל את מצבורי הנשק הקיימים ולמנוע מעבר של אמל"ח נוסף".
"גם הפגיעה באזרחים המשמשים כמגינים אנושיים איננה אסורה באופן מוחלט, אלא היא חייבת להיות מידתית", אומר עו"ד בם, "אם שני מחבלים מסתתרים בתוך בית ספר מלא ילדים, אין היתר להרוס את כולו כדי לפגוע בהם. אבל אם מחבל משתמש במשפחתו כהגנה, באופן מכוון, אין זה אומר שאסור לפגוע בהם ביחד. כמובן רק לאחר שמוצו כל האפשרויות לפגוע בו בלי לפגוע בסובבים אותו, אבל אם אין אפשרות אחרת מותר לפגוע בכולם".
נראה כי גם במסגרת המצב המשפטי הלא פשוט בזירה הבינלאומית, ניתן לעשות הרבה יותר מאשר נעשה עד עכשיו, אם רק יחליט צה"ל לעשות מה שצריך. מה יגרום לצה"ל להחליט את ההחלטות הללו? אם לשפוט על פי תגובת הממסד למחאת האוהלים, אולי לחץ ציבורי בטחוני יעשה את העבודה בצורה הטובה ביותר.