עיכוב שוא באמצע הלילה, בגלל טעות במסוף המשטרתי

יום שני, 00:16, אנחנו בדרך חזרה הביתה ליצהר אחרי הכינוס בפסגת זאב.

אנחנו מגיעים לצומת יצהר הקטנה ואני נזכר בג'יפ מג"ב שיושב כאן כל לילה ו"משגע" תושבים. גם הפעם הם כאן, ארבעה שוטרי מג"ב. אני מכין את המצלמה, וחושב על כותרת בסגנון של "שוטרי מג"ב מתנכלים באמצע הלילה לתושבי יצהר". אחרי שעה וחצי הכותרת תשתנה.

"תעודות זהות בבקשה" פוקד המג"בניק התורן. "למה תעודות?", שואל הנהג "אתם סתם מתנכלים לנו ואתם יודעים את זה. לא בשביל זה התגייסתם". אחרי כמה רגעים של ויכוח מגיע שוטר נוסף, חובש כיפה. "בא נעשה את זה יפה" הוא אומר, "אני שוטר ואני רוצה לבדוק לכם את התעודות כי יש לי חשד". "איזה חשד?" אנחנו שואלים. "חשד". הוא עונה.

לאחר כמה חילופי משפטים, נשלפות תעודות הזהות. בכל זאת, האישה והילדים מחכים בבית. השוטרים לוקחים את התעודות  לבדיקה, ובנתיים עובר רכב ובו אישה ותינוק. המג"בניקים מתלבטים האם לעכב אותם, אבל נראה שאפילו להם זה קצת לא נעים. "זה היה תינוק חשוד מאוד" אני אומר למג"בניק. "לדעתי הוא היה בדרך לאיזה פעולת תג מחיר". השוטרים הצעירים כבר מאומנים בהקפאת הפנים. לאחר כמה דקות מגיע רכב ובו שלושה תושבים. המחזה חוזר על עצמו. למה תעודות? אני שוטר. אז מה. ככה. למה? התנכלות. וחוזר חלילה.

הבדיקה לוקחת זמן רב ומזכירה לי שלפני קצת פחות משעה בדקו לי, ולנהג הרכב, נריה אופן  את תעודות הזהות. זה היה אחרי הכינוס בפסגת זאב. נריה אופן היה המסוכן התורן שבלשי תחנת נווה יעקב עשו לו את הפוזה  - "אנחנו יודעים שאתה כאן ואפילו יודעים מה הרכב שלך". אני הייתי הצלם, שרק "ליתר בטחון" בדקו את תעודת הזהות שלו. שם זה לקח דקותיים, פה אנחנו כבר עשרים דקות. החבר'ה מנצלים את הזמן לעשות הפצות לקפואי המבט.

אבל הנה,זה נגמר. או שלא. "כולם משוחררים, חוץ מ... גרונר", מכריז מפקד הצוות. "למה אני מעוכב?" אני שואל "אתה מפר הרחקה מאיו"ש". "מה?!!?. יש לכם איזו טעות", אני אומר לו וחושב על זה שבמדינת ישראל יכולים להוציא לך צו הרחקה בלי להודיע לך על זה...

"אולי אתה מתכוון שאתה צריך להביא צו הרחקה"? אני מנסה לברר. "לא. אתה כבר מורחק", הוא עונה. אני דורש שהוא יגיד את זה מול המצלמה ולאחר מכן עולה לג'יפ. החברים שלי כבר מנסים לנחש כמה כסף אני יקבל בתביעה על מעצר השוא ודוחקים בי לעלות לג'יפ לפני שהשוטרים יגלו את הטעות.

"בג'יפ, מתקשר המפקד לחמ"ל ומודיע על זה שכל יצהר יורדים לצומת לעשות בלאגן ושישלחו כוחות דחוף"...

"תגיד תודה שלא לקחתי אותך לתחנה"אנחנו מגיעים לצומת תפוח ולאחר כמה דקות מגיע השוטר שי זכריה שעורך עלי חיפוש משפיל. זכריה הוא שוטר אלים ממשטרת אריאל. זרועו נחתה לא אחת על תושבי האיזור היהודים. "כמה זמן אתה מורחק מאיו"ש?" הוא שואל אותי. "אני לא מורחק ולא נעליים" אני עונה לו ומתחיל להתעצבן. השוטר מברר וחוזר אחרי שתי דקות ובפיו בשורה מדאיגה. "ביררתי ואתה אכן מורחק מאיו"ש. אם כמו שאתה טוען לא קיבלת את צו ההרחקה, אז ניקח אותך לאריאל ושם נביא לך אותו".

בשלב הזה אני כבר מתחיל להיזכר בדירה בירושלים בה גרנו בהרחקה המנהלית לפני כשנה, אולם זכריה חוזר אחרי כמה דקות וקוטע את ההירהורים. אתה לא מורחק מנהלי אלא מורחק מגוש שילה. הסתבר שלאחר המעצר על עלי עין, קיבלתי הרחקה למשך חודש מהמאחזים הלא חוקיים באיזור שילה, ובמסוף הגדירו אותי במורחק מאיו"ש. "אתה בעצם אומר לי שעיכבת אותי עכשיו באמצע הלילה בצומת יצהר בגלל שלפני חודש וחצי הייתי מורחק מאיזור שילה?!", שאלתי את זכריה שבירר שוב וגילה כי אכן ההרחקה הסתיימה לפני כחדשיים.

השוטר זכריה השיב לי שהמודיעין של מחוז ש"י הגדירו אותי במסוף כמורחק מאיו"ש ושכחו להוריד את זה. זכריה סירב להנצל, "תגיד תודה שבדקתי לך את זה כאן ולא לקחתי אותך לתחנה". לדבריו, לא מדובר בטעות ולכן הוא לא צריך להתנצל. "בשביל זה נועד עיכוב, בשביל לברר את המצב..."

שוטרי המג"ב, שבניגוד לזכריה כן חשו באי נוחות, החזירו אותי לצומת יצהר. בדרך אני מדבר עם השוטרים ומתברר שהזה עם הכיפה מתגורר בכרמיאל. "מה הולך שם עם הערבים?" אני שואל אותו. "פה זה כסף קטן על מה שהולך אצלינו" הוא משיב ומכאן והלאה מתגלגלת לה שיחה, בא אני מסביר לו כמה שוטפים להם את השכל נגדינו, כשהמלחמה האמיתית היא אצלו בבית, בכרמיאל.

אנחנו מגיעים לצומת יצהר שם אוסף אותי חבר. כבר אחרי שתיים בלילה. אני נכנס הביתה וחושב על כותרת חדשה לכתבה.

ממחוז ש"י נמסר בתגובה כי "בעקבות בדיקה שביצעו שוטרי מג"ב, נמצא כי לנ"ל צו הרחקה. השוטרים חברו לשוטר ממשטרת אריאל שביצע בדיקה מעמיקה. בבדיקה נמצא כי צו ההרחקה שניתן ע"י יחידה אחרת אינו בתוקף ולכן ההכרזה בוטלה באופן מיידי".