כששופטי בג"ץ הודיעו קבל עם ועולם על רשעותם ועריצותם, נשללה זכותם לדברר את הצדק. גם פסקם האחרון חוזר ומאשר את עיוורונם המוסרי, על אף קטעי האמת המצויים בו[caption id="attachment_28623" align="aligncenter" width="100%"]
בית המשפט העליון (ויקיפדיה)
"על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים".בג"ץ שם עצמו מגן הצדק בישראל. במסגרת זו נכס לעצמו את הזכות לפסול את חוקי הכנסת ואף עשה זאת שלוש פעמים. דווקא החוק הרביעי שלא ביטל מעיד על זדונם ורוע לבבם של חובשי הגלימות. בימי עמוס הפשע לפחות השתלם גם אם בדוחק, בימינו תמורת מכירת הצדיקים מקבלים גראדים...
ביום שני האחרון פסל בג"ץ את תיקון החוק שאיפשר לכלוא מסתננים. מעשה זה עורר מחדש את השיח המשפטי הרדום אודות האקטיביזים השיפוטי ועליונות המשפט. הקולות הנשמעים מוכרים למדי וכמעט אין בהם חידוש. לא אדוש בשאלת הסמכות החוקתית של בג"ץ לבחון ולבטל חוקים, אף לא בשאלת הדמוקרטיות של מהלכים אלו, שכן בסופו של יום זאת המציאות השלטונית בישראל ואם היא אינה דמוקרטית או אינה חוקתית אין הדבר פסול כשלעצמו, שכן הערכים הבסיסיים של רצון העם ומחויבות המערכת לכלליה, עדיין תופסים מקום של כבוד בחיינו. אין רע אפוא בשומר סף מוסרי גם אם תוקפו החוקתי מוטל בספק. כבר במקרא נאמר כי המשפט לאלוקים הוא ולפיכך נקבעה עליונותו לדורות, ורק טבעי הדבר שגם כיום רצון העם ומערכות השלטון יכופו ראשם כלפי הצדק. כדברי מנחם בגין במדינתנו יהיה הצדק השליט העליון השליט גם על שליטיה.
מעשי עוול ועושק נעשים לצערינו הן על ידי הרשויות והן על ידי יחידים, כמעט אף פעם לא מדובר בהחלטה רשמית וכללית ובוודאי לא בחוק. כמעט כתבתי ולא בכדי, חריג אחד בכל זאת היה, בג"ץ כידוע לא עמד בפרץ. כששופטי בג"ץ החליטו לדחות את העתירות נגד ההתנתקות ובכך לתת לה למעשה הכשר משפטי ומוסרי, הם הכריזו על עצמם שאין להם חלק בצדק ולא נחלה במצפון ובערכים, ובכך הפכו את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לאות מתה בספר החוקים. אם גזלת נחלת האנשים הטובים והישרים בישראל לטובת רוצחי בניהם כדי שיוכלו לרצוח עוד אינה עוול, איני יודע עוול מהו?
כששופטי בג"ץ הודיעו קבל עם ועולם על רשעותם ועריצותם, נשללה זכותם לדברר את הצדק. גם פסקם האחרון חוזר ומאשר את עיוורונם המוסרי, על אף קטעי האמת המצויים בו. הבעיה החוקית והמוסרית האמיתית העומדת על הפרק הינה בעיית ביטחונם כבודם וחירותם של היהודים החיים בארץ ולא זכותם של המסננים לחרות. ( מובן שהם זכאים לכך אך לא כאן ) חוק הכליאה אכן היה חוק רע, אך לא בשל מה שהיה בו אלא בשל מה שנעדר ממנו. השלטונות דוחים את הטיפול בבעיית המסתננים וכליאת אחוזים בודדים מהם אינה אלא לעג לרש. השופטים כהרגלם הגנו על הפושעים ולא על האזרחים התמימים. לכאורא, אפשר לטעון שבעיית תושבי השכונות לא הגיעה לבג"ץ, ולכן לא עסקו בה, אולם אין זה אלא תרוץ. כדי לחשוף אותו וכדי לגרום אולי לרשויות להתחיל להזיז את עצמם, כדי באמת להגיש עתירה כנגד ההזנחה הפושעת של תושבי דרום תל אביב, ונראה מה יהיו דבריהם. אמנם אין לבג"ץ מנדט מוסרי אך בפועל הוא השליט ולא יעזור לנו להתעלם ממנו, מוטב אם כן לחלץ מהמצב את מה שאפשר.
דוברי הימין ומתנגדי האקטיביזים השיפוטי מתלוננים ללא הרף על שבג"ץ מנכס לעצמו סמכויות לא לו, טוב יעשו אם יפסיקו לבכות על חלב שנשפך, ויפנו לתקן. המציאות היא שבג"ץ בוחן חוקים ופוסלם לפי ראות עיניו ולכן הדיון על מקור זכותו חסר טעם. התיקון פשוט למדי וקיים באופנים שונים במדינות רבות בהם השיפוט החוקתי מוסדר בחוקה או בחקיקה ראשית כראוי לו ולא נקבע דה פקטו על ידי בית המשפט. הואיל ושיפוט חוקתי קיים בישראל כבר שנים והואיל והדבר מעוגן בערכי הנצח של עם ישראל הרי שראוי להמשיך לקיימו, אם כי רצוי להגבילו. אפשר לקבוע למשל שבג"ץ לא יכול לפסול חוקים באופן מוחלט אך יכול להחזירם לכנסת לדיון נוסף בו ידרש רוב מיוחד (61/70/80 או כל מספר אחר) כדי לאשרם. פיתרון זה אינו מיטבי שכן הבעיה המרכזית שהעלנו - רשעות השופטים - תישאר בשלב זה, אך הוא הרע במיעוטו במצב הנוכחי. כך חברי הכנסת לא יוכלו לגלגל אחריות מחד, ויכירו לכתחילה בשלטון הצדק מאידך. השופטים לעומתם יכירו במגבלותיהם ואולי כך יחלו בני האלוהים להפוך בהדרגה לבני אדם...
