פורים - תיקון הזהות המינית

[caption id="attachment_26859" align="alignleft" width="100%" caption="עד דלא ידע. פורים כתיקון"]






השבוע פורסם כי בתי המשפט בישראל התדרדרו צעד נוסף בהכרה בבעלי נטיות מיניות הפוכות. במאמר זה מצביע הרב גינזבורג על השורש הרוחני של העיוות ומסביר מדוע דווקא חג פורים הוא הזמן המתאים ביותר לתיקון הזהות המינית.
אחת הבעיות הגדולות בדור שלנו היא ערעור הזהות המינית. כמו שלכל יהודי צריכה להיות זהות יהודית פשוטה, "אני יהודי" – כך יש משהו כלל-אנושי ויסודי שכל אדם מזהה את עצמו כאיש או אשה, זכר או נקבה. צריך לרחם על מי שהזהות המינית שלו אינה ברורה, אבל כיום מנסים לומר שהחריג הוא נורמאלי ובכך רק מעצימים את הבעיות הפיזיות והנפשיות.
ואם לא די בכך, רוצים באמצעים רפואיים "להחליף את המין". כמובן זהו דבר שלילי ואסור – מעין "כישוף" מודרני, כמו שנאמר על כשפים שהם "מכחישים פמליא של מעלה", כלומר התערבות שסותרת ומכחישה את רצון ה' במעשה בראשית, "בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם".
בקבלה יש בדרך כלל הגדרות ברורות של זכר ונקבה (דכר ונוקבא) בכל דבר. אבל יש צמד מושגים חשובים בקבלה – "שך דינים", ו"פר דינים" – שלגביהם יש מחלוקות וספקות אצל גדולי המקובלים מהו הזכר ומהו הנקבה. נראה שמי שיש לו בעיות בזהות המינית, משמעות הדבר היא ששורים עליו אותם פר ושך דינים, והשפעתם הרעה של הדינים הללו "מכניסה לראש" יצר לשינוי המין.
בכלל, אצל הקליפות באמת לא ברור המין. הקליפות הן יחסית עיגולים לעומת יושר. יושר הוא הגדרות, קוים ברורים, סוד הקו בו כל נקודה מזדהה לעצמה. אבל בעיגולים הכל שוה (כמו דמוקרטיה). כיון שהכל שוה (לגריעותא), גם המינים שוים, ומאד קל שיהיה יצר להחליף מין.
דרך לתיקון
כמובן, העובדה שאנו מזהים את השרש העליון של התופעה אינה אומרת שיש להשלים איתה כפי שהיא, לומר "זה היצר שלי וכך אני אנהג". הקב"ה נותן לנו כח להתמודד עם היצר, ו"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו".
אם מדובר על תופעה הנובעת מ'דינים', עלינו לפעול המתקת הדינים, והכלל הגדול הוא שהמתקת הדינים היא בשרש שלהם. שרש הדינים הוא בבינה ("מינה דינין מתערין") ולכן המתקת הדין היא ע"י התבוננות והבנה לעומק ובכך מעלים את המדה לשרש שלה (שבו היא טובה מאד).
בנידון שלנו, מדובר כאמור בתופעה של שוויון שלילי, ולכן צריך להתבונן בשרש השוויון בקדושה: "שויתי ה' לנגדי תמיד". דהיינו להתבונן בהעמקה והרחבה ש"הכל הוא ה'" (כל הבריאה, גם בחינות הזכר וגם בחינות הנקבה). הזמן המתאים להתבוננות זו הוא פורים, שבו אנו מתבסמים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (כיון שמגיעים לשרש האחד).
על ידי שמתבוננים בשרש האחד של הכל, 'יורדים' בצורה נכונה אל עולם הריבוי שבו ה' בורא עולם המבוסס על שנים, זכר ונקבה. זהו סוד הפסוק "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים" – שם אלקים לשון רבים, והוא יסוד מעשה בראשית המתחיל באות ב' (רבתי) ובשם אלקים, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", אך הכל נובע משם הוי' (לשון יחיד).