האור עובר דרך של 300 אלף קילומטרים תוך שניה אחת. קולות, לעומת זה, עוברים דרך האוויר במהירות של 330-340 מטרים בשניה. יחס המהירויות, בין מהירות האור למהירות הקול, הוא פי מיליון (!), והוא יוצר את תופעת הטבע של ההפרש בין הברק והרעם.
מה גורם להבדל?
אם נחזיק כוס חד-פעמית ונדבר לתוכה, נרגיש ביד קצת רעידות. רעידות אלו הם גלי הקול שמכים בכוס ומרעידים אותה. בעצם, גלי הקול הם תנודות בעצמם – תנודות שמנדנדות את האוויר, ותנודות האוויר מרעידות את הכוס. כשרעידות אלו מגיעות אלינו לאוזן אנו מפרשים אותן כקולות (בדומה לכך שגלי הרדיו מתורגמים במכשיר הרדיו\\הטלוויזיה לקולות) ולכן הם נקראים גלי קול.
רעידות אלו, שהן בעצם גלי הקול, עוברות דרך האוויר. ככל שהאוויר יותר צפוף (אוויר קר למשל) הקולות יעברו יותר בקלות ואף יותר במהירות. כאשר הקולות עוברים דרך מים או חומר מוצק, הם עוברים הרבה יותר טוב (בפעם הבאה שתהיו בברכה – תכניסו את הראש למים ותוכלו לשמוע את כל מה שקורה במים!). מצד שני – אם תעמדו על הירח, במקום שיש ריק מוחלט, ותצעקו לחבר שלכם ישר לתוך האוזן – הוא לא ישמע כלום! הקולות עוברים דרך האוויר (או כל חומר אחר), ולכן בריק – אין קולות.
באור זה עובד בדיוק הפוך. מהירות האור (300,000 ק"מ לשניה) היא מהירות האור בריק. באוויר, מהירות האור קצת יותר איטית, אך במים ובזכוכית – האור מאט מאד (כמובן רק באופן יחסי: כ-25% ממהירותו בריק). כשהאור עובר בחומרים שקופים – מהירותו מואטת, וככל שהחומר יותר צפוף – האור מאט יותר!
כאן אנו רואים לאור ולקול יש תכונות ניגודיות: האור עובר דרך הריק, דרך הכלום, ולכן יותר מציאות של חומר ממשי בדרכו – מעכבת אותו יותר. הקול עובד בדיוק ההפך – הוא עובר דרך החומר, ולכן ככל שיש יותר חומר הוא עובר בקלות. בריק גמור הוא לא יכול להתקדם כלל.
קשר בין שני אנשים בנוי בדרך כלל על דיבורים. אולם קשר עמוק (כמו בין איש לאשה, למשל) יכול להתבטא גם דרך מבט. כאשר הקשר מתבטא ע"י דיבור, כמו הקול שמוליך את הדיבורים – הקשר בעצם מתבסס על המכנה המשותף הקיים בין השניים. הקשר נשען על המציאות הקיימת. לעומת זה, כשהקשר בין השניים מתבטא במבט – הוא פונה אל מקום עדין בנפש, מקום שביחס למציאות החיצונית התוססת דומה לריק, לאַין דרכו עובר האור. 'אין' זה שאליו פונה המבט הוא הנשמה, המתחבאת מאחורי כל פעולות השגרה.
גם הקשר בינינו לבין בורא העולם בנוי משני חלקים אלו: המצוות שאנו מקיימים מתעסקות לגמרי עם העולם הגשמי, התורה שאנו לומדים מדברת על העולם הזה ואפילו בתפלה אנו מבקשים (בעיקר) על צרכינו. אולם חלק מהותי בעבודת ה' הוא היכולת לשים דגש גם על "לראות את ה'". בתוך התורה בתוך המצוות ובתוך כל דבר בעולם – אפשר לראות איך הקב"ה מסתתר בו ומתגלה דרכו אלינו. כאשר אנו מתייחסים לשכל ולתוכן שבתורה, אנו שומעים את ה'. כאשר אנו שמים לב שה' הוא נותן התורה, והוא עומד ומדבר אלינו את מה שאנו לומדים – אנו רואים אותו.
