תיאוריית האבולוציה היא מהתיאוריות המדעיות המרכזיות של המדע המודרני. בביולוגיה נחשבת האבולוציה לתיאוריה מוצלחת ופוריה מכל הבחינות - פשוטה, בהירה ומסבירה מגוון רחב מאד של תופעות. האבולוציה פרצה את גבולות העולם המדעי והשפיעה רבות ועמוקות על התרבות וההשקפה בעולם המודרני - מאז הופעתה ועד היום.
כידוע, תיאוריית האבולוציה נחשבת גם לאחת מחזיתות הקרב העיקריות בין האמונה למדע. תיאור התפתחות המינים במשך מאות מיליוני שנים ללא בורא וללא יד מכוונת נתפס כסותר את המסופר בתורה ואת עיקרי האמונה, ולכן נדחה בתוקף ע"י מאמינים (יהודים ולא יהודים). עם זאת, כמו בכל דבר בעולם, גם בתיאוריית האבולוציה מסתתר ניצוץ קדוש - מסר נכון ואמיתי שהיה צריך להגיע ולהשפיע בעולם.
שפלות האדם
אחת ההשלכות החריפות של האבולוציה היא השפלת האדם. בעוד תרבות המערב במאה ה-19 הדגישה את מעלת האדם ותרבותו, האבולוציה השוותה את האדם לכל יצור אחר בעולם, ואף קבעה שמוצא האדם מן הקוף (או, בניסוח מדויק יותר, האדם והקוף חולקים אב קדמון משותף). גם האדם חי בעולם שבו החזק - או המתאים - שורד, ולמוסר ולרוח האנושית אין תועלת ומשמעות בסופו של חשבון. מכאן קצרה הדרך לויתור על הערכים התרבותיים והמוסריים ולהתרת כל רסן רוחני או חברתי. המאה ה-20 כולה עמדה בסימן שחרור המגבלות החברתיות והמוסריות - בתחומי המשפחה, הפוליטיקה, הזהות הלאומית ועוד ועוד, שחרור שהפך כבר מזמן להיות הסמל הראשון והעיקרי של תרבות המערב.
והנה, עם כל הבעייתיות שבדבר, יש מקום חשוב ואמיתי להשפלת האדם, ואפילו להשוואתו לבעלי החיים. כך נמסר בשם הבעש"ט: "ויחשוב שהוא, ותולעת, ושארי בריות קטנות, הם חשובים כמו חברים בעולם, שכולם נבראים ואין להם יכולת רק מה שנתן להם הבורא יתברך, ודבר זה יהיה תמיד במחשבתו" (צוואת הריב"ש, יב). במובן מסוים האדם אכן דומה וחבר לבעלי החיים - כולנו יצורי כפיו של ה' ותלויים בו.
מדרש חז"ל מפורסם דורש את הפסוק "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" כשתי אפשרויות - "אם זכה אדם אומרים לו: אתה קדמת למלאכי השרת! (קֶדֶם) ואם לאו אומרים לו: זבוב קדמך! יתוש קדמך! שלשול זה קדמך! (אָחוֹר)". כאשר אדם לא זוכה - כלומר, אינו מזוכך מספיק, וגאוותו תופחת והולכת - יש צורך להיזכר "מאין באת ולאן אתה הולך", ולתת את הדעת לצד המגושם והנמוך שלו. תיאוריית האבולוציה היא זו שאומרת בפשטות ובחדות: "זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך" - האדם אכן התפתח באופן מדורג ואיטי מיצורים פשוטים ופרימיטיביים, ומבחינות מסוימות אכן אינו שונה מהם.
שפלות לצד רוממות
אז האם התורה מסכימה עם הגישה האבולוציונית? התשובה אינה פשוטה. כן, יש אמת בהשפלת האדם, אך זו אינה חזות הכל. לצד השפלת האדם התורה אכן מכירה ברוממות האדם, בחשיבותו, בכוחותיו ובעיקר בתפקידו המיוחד ואחריותו על הבריאה. תפיסה מאמינה משלבת ומאזנת בין הזדהות האדם עם גופו וטבעו הפשוט, שאכן מתדמים במובנים רבים לבעלי חיים אחרים, לבין מודעות לנשמה האלקית והזדהות איתה - והיא אכן מרוממת ונעלה לאין ערוך מבעלי חיים גשמיים.
תיקון האבולוציה דורש הבחנה בניצוץ האמיתי והחשוב של השפלת האדם, ושילובו באופן מאוזן (ומאזן) עם רוממות האדם, תפקידו ואחריותו המיוחדים.
נהניתם? רוצים עוד פוסטים על תורה ומדע?
הירשמו כאן לרשימת התפוצה של 'זהר הרקיע'!
