תורה נשית • מאמר לחג

כאשר אנו עומדות בליל חג השבועות ושואלות את עצמנו מה אנו רוצות לעשות בזמן זה, אנו כבר בתנועה נשית... השאלה איך אנו יכולות לפגוש את ה' ברגע זה, כאן ועכשיו, היא נקבית מיסודה • אורה רבקה וינגורט במאמר לחג

מה לעשות בליל חג השבועות? ללמוד, או פשוט ללכת לישון? לקרוא תהילים, או ללמוד פרק אחד בחבורה? לקרוא את ה'תיקון', או להתעמק בפיסקה מהזוהר הקדוש?

שאלה זו מנקזת אליה את הבירור העמוק יותר, שלי ושל נשים רבות בדורנו, ביחס שלנו אל התורה. בעידן פמיניסטי ופוסט מודרני, יחסי הגומלין בינינו לבין הלימוד הופכים להיות שאלות קיומיות. המדרשות לנשים, שיעורי התורה והלימוד הנשי, הולכים וגדלים, הולכים ומתעצמים. התעצמות זו נושאת בחובה גם שאלות לא מעטות – מה ראוי, כדאי, אפשר, ורצוי ללמוד בתורה? ומהם המאפיינים של לימוד נשי לעומת זה הגברי?

לרוב, שאלות אלו מובילות להגדרות שונות, ולמסקנות שנעות בין שוויון מוחלט וחוסר הבדלה, לבין מציאת אפיונים נשיים מובהקים, אך זיקתם אל הלימוד קלושה ביותר.

תורה שבכתב ותורה שבע"פ – זכר ונקבה

האמת היא, שאיש ואשה הם שני פנים של מהות אחת, ושניהם יחדיו קרויים "אדם". שני הפנים הללו מגלמים את 'צלם הא-להים', ומערכות היחסים ביניהם מביאים לפריון ולתיקון עולם. המעניין הוא, שלתורה יש גם כן פנים כפולות – תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ושתי המערכות הללו נפגשות באופן נוסף.

התורה שבכתב היא הפן הזכרי של התורה, ואילו התורה שבעל פה היא הפן הנקבי. שתי התורות הללו כרוכות זו בזו, ולא ניתן לדבר על האחת מבלי לדבר על חברתה. במערכת יחסים מרתקת, משלימים הפנים של התורה זה את זה, ומגלמים גם יחד את רצון ה' שניתן להשגה.

גבר ואשה נועדו לא רק לחיות זה לצד זה, ולהוות שני חצאים של שלם אחד, אלא הם נועדו להתכלל זה בזה, ובהפרייה הדדית להביא לפנים חדשות ומפתיעות עוד יותר. בכל איש ישנו גם פן נקבי, ובכל אשה יש גם כן פן זכרי. דווקא ההתכללות בין האיש לאשה מוציאה את הפן הנגדי של כל אחד מהצדדים.

כך גם בפנים הכפולות של התורה. התורה הזכרית היא תורה מלשון הוראה, כמו יריית חיצים. יש כאן וקטור שמורה על דרך בחיים, משפיע ומכוון. תורה זו היא חיצונית לאדם, וכדי לקנותה יש לעשות מאמץ יזום, לעמול ולהתייגע. לעומתה, התורה הנשית היא תורה המתעצמת בפנימיות, תורה מלשון הריון, והיא נלמדת בטבעיות ומתגלה מן האדם החוצה.

כפי שהדגשנו, האידיאל הוא ליצור זיווג בין השנים, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". מתן תורה מכונה גם "יום חתונתו", ובו הפנים הנשיות והגבריות שבתורה מתכללות ומפרות זו את זו. התורה שבכתב מתווה דרך, ואילו התורה שבעל פה מגלה את רבגוניותו של הכתוב. התורה הנשית מגלה את האמונה וההזדהות הפנימית של עם ישראל עם התורה, אך משתכללת ונבנית בעזרת הידע הזכרי.

קריאת כיוון מול הקשבה פנימית

כאשר אנו עומדות בליל חג השבועות ושואלות את עצמנו מה אנו רוצות לעשות בזמן זה, אנו כבר בתנועה נשית. הקשבה פנימית זו למה שנכון לנו לעשות, והשאלה איך אנו יכולות לפגוש את ה' ברגע זה, כאן ועכשיו, היא נקבית מיסודה. הבירור של החלק בתורה שהכי יקרב אותנו לה', הוא צעד נוסף לקראת תורה נשית. החיפוש נעשה פעמים רבות גם דרך התפילה, אך בקשת ה' והקריאה אליו דרך קריאת התורה היא קומה נוספת בחיפוש זה.

כאשר אנו מוסיפות צלילה לעומקם ורוחבם של מעיינות התורה, מתמלאות בדעת ומגדילות את המוחין, אנו מתכללות עם הצדדים הגבריים של התורה. כאשר אנו מתבוננות במה שלמדנו, מנסות להשיבו אל הלב, ולהפיק ממנו הלכה למעשה, מתחברים באופן מלא הפן הזכרי והנקבי של התורה, ונולדים ילדים מתוקים.

בעצרת נידונים על פירות האילן.