"צה"ל מבטיח הגנה משפטית לחיילים שיתבעו על ידי מתנחלים במהלך הפינוי", הכריזה כותרת העיתון "במחנה" ביום שישי ו' ניסן התשס"ה. "כל עוד החייל התמים מבצע את תפקידו, נעמוד מאחוריו ונישא בתוצאות", צוטט בכתבה סגן הפרקליט הצבאי הראשי דאז, דני עפרוני. הנהלים שהובאו בכתבה קבעו כי חייל שייתבע על ידי מתנחלים יזכה להגנה משפטית של משרד הביטחון וצה"ל. גם אם בית משפט יורה על חיוב חייל שהשתתף בגירוש גוש קטיף בפיצויים, הרי שהללו ימומנו בידי המדינה, הבטיחו בצה"ל.
לוחמי 'עופרת יצוקה' ובפרט 'צוק איתן', העומדים כעת תחת זכוכית המגדלת של עפרוני, שקודם מאז לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי, יכולים רק לחלום על יחס שכזה.
עיון קצר בארכיון כתבות העיתון הצה"לי "במחנה" מראה עד כמה נרתם הצבא על שלל מרכיביו, לקידום יעיל של גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון.
"לקראת ההתנתקות מקוצר לכל מילואימניק בפיקוד מרכז", הכריזה כותרת נוספת בעיתון הצבאי. "בשל גיוס המילואים הצפוי לקראת הפינוי ישופרו תנאי חיילי המילואים. עוד בתכנון: נעליים קלות חדשות ואוהלים חדישים", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה. כאן מי שיכולים להישאר אכולי קנאה הם דווקא אלו שלחמו במלחמת לבנון השנייה, כשנה לאחר הגירוש. משום מה מערך המילואים במלחמה הזו דווקא לא פעל כמו שצריך.
כותרת ראשית נוספת מי"ח באייר התשס"ה: "רמת פעילות א' לחיילים שישתתפו בתכנית ההתנתקות". כותרת משנה: "החיילים שיקחו חלק בפינוי – בשירות חובה ובקבע – יוגדרו כמשרתים ברמת הפעילות הגבוהה ביותר ויתוגמלו בהתאם". בכתבה עצמה מצוין כי בנוסף יקבלו המפנים גם חבילות שי אחת לשבוע.
וכותרת נוספת שמספרת על "מארז למידה חדש: המדריך כיצד נכון לפנות קשישים וילדים". כמו כדי לזרות מלח על הפצעים הידיעה הסמוכה מספרת כיצד צה"ל נערך ליום שאחרי. בידיעה מסופר על סדנא לקצונה הבכירה בה ידונו בין היתר על "הערכות מול איום תלול מסלול וחזרה לכשירות ואימונים...".
"העיתון גוייס למשימת הפינוי"
"העיתון גויס במלואו כמו שכל יחידה אחרת בצבא גויסה למשימת הפינוי", מודה ג'וש בריינר ששירת ככתב בבמחנה בתקופת הגירוש. "מטבע היותו של העיתון צבאי, עיקר הכתבות באותה התקופה נגעו אך ורק להכנות הנרחבות של הצבא לקראת פינוי היישובים בגוש קטיף, גיוס החיילים, ההכנות המנטליות הרבות וכדו', ולכן לא התעסקנו באותה התקופה בהיבטים הפוליטיים של המבצע, למרות שהם היו תמיד נוכחים כמו פיל בחדר בכל בסיס או דיון".
לצד זאת טוען בריינר כי העיתון הצבאי כן סיקר גם את הפן האישי של המגורשים. "היה ניסיון מתמיד להביא את המצוקות האמיתיות של תושבי היישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון מהכיוון הצבאי. אני זוכר היטב שליוויתי מקרוב איש קבע ששירת בחיל האוויר והתגורר בצפון השומרון וביתו פונה. כתבות דומות היו גם על לוחמים שהתגוררו בגוש קטיף ועמדו באותה העת בפני דילמות קשות מאוד, כולל תושבים שפגשו פנים אל פנים את מפקדיהם בצבא כשאלה הגיעו ליישוב שלהם כדי לפנות אותם מביתם. אלה היו מראות קורעי לב ממש שהודגשו בעיתון מכיוון שזו הייתה המציאות המורכבת שהייתה בשטח".
"לוחמה פסיכולוגית קלאסית"
"העיתונות הצבאית והעיתונות האזרחית כאחד היו מגוייסות עד הסוף לכל הפרוייקט הזה של גירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון", אומר בעז העצני שהיה שותף בחקר ההכנה המנטאלית שנערכה לחיילים. לדבריו המערכה התקשורתית האדירה נוהלה ככל הנראה בידי אייל ארד מקורבו של שרון. כדוגמא נוספת להכנה הפסיכולוגית בתקשורת מפנה העצני לכתבה שפורסמה בתקופה שקדמה לגירוש כביכול ללא קשר לתכנית.
"יום אחד פורסמה כאילו בעקיפין כתבה בynet על מצבם של אנשי הקבע בצה"ל ועל כך שאין להם תחליפים בחוץ מבחינת מציאת עבודה וכד'. הכתבה הזו השתלבה במארג שכלל מן הצד השני הטבות למי שישתתף בגירוש. כי הרי לוחמה פסיכולוגית יעילה באמת כשהיא לא בוטה אלא באה בצורה עקיפה, ובמקרה הזה כשיש זמן להעביר את התכנית, דאגו לטפטופים של מידע לאורך הזמן ועשו את זה בצורה קלאסית".
"כמובן שגם 'במחנה' השתלב במערכה הפסיכולוגית הזו", אומר העצני. "הרי מי זה במחנה? חיילים שמאלנים בדרך כלל, וגם אם לא אז הם מיישרים קו עם המערכת. הרי אם רוצים להתמודד מול הקו של המערכת צריכים לשבור את הכלים, ומעט מאוד אנשים יכולים לעשות את זה, ודאי כאלו שבאים מסביבה שכזו. ברור לי שאמרו להם מה צריך להיות סגנון הכתיבה, כי במחנה הוא הרי אפילו במוצהר אינו עיתונות חופשית".
