מרכז המחקר והמידע של הכנסת פרסם דו"ח מפורט על תופעת הפשיעה החקלאית בישראל. הדו"ח נכתב לבקשת חבר הכנסת חיים ילין ולאחר שהתקיים לפני כמה חודשים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא הפשיעה החקלאית במדינה וההתמודדות של הרשויות עם התופעה.
מהדו"ח עולה כי בשנים הלועזיות 2011-2015 נפתחו במשטרת ישראל 5,239 תיקי חקירה בגין פשיעה חקלאית. נתון מדאיג הוא התמודדות הרשויות ופעילותם בנוגע לתיקי החקירה שנפתחים: פחות מ-5% מהתיקים שנפתחו הגיעו לכלל כתבי אישום, יתר התיקים נגנזים ומסתיימים ללא העמדה לדין. מדובר בתחום הפשיעה בו היקף הגשת כתבי האישום הוא הנמוך ביותר.
עוד עולה, כי בשנים האחרונות חלה ירידה הדרגתית במספר התיקים, מ-1,229 תיקים שנפתחו בשנה הלועזית 2011 ל-811 תיקים בשנת 2015.
סוג הפשיעה החקלאית הנפוץ ביותר הוא גניבת בהמות. למעלה מ-18 אלף ראש של צאן ובקר נגנבו במהלך השנים הללו כשרק כ-30% מתוכם אותרו על ידי מג"ב באזור יו"ש והושבו לבעליהם.
בארגון 'השומר החדש' הפועל ומסייע רבות לחקלאים הסובלים מנחת זרועם של הפושעים היו שותפים בהכנת הדו"ח ובסיפוק הנתונים עבור הכנתו. לדברי חברי הארגון, מספר התיקים שנפתחו במשטרה נמוך בהרבה מהיקף הפשיעה בפועל שכן חקלאים רבים אינם ניגשים בכלל להגיש תלונה במשטרה וממילא האירוע לא נרשם. הסיבות לכך שחקלאים מסרבים לעתים להתלונן במשטרה על גניבות שנעשו במשק שלהם הן מגוונות. כך למשל, טוענים ב'שומר החדש' כי טיפול כלל הרשויות, הן המשטרה והן בתי המשפט, בתיקים בתחום הפשיעה החקלאית מוריד באופן ניכר את האמון של החלקאים במערכות אכיפת החוק בתחום זה.
