בארגון חותם הפועל לחיזוק זהותה היהודית של המדינה בחקיקה, תוקפים את הקמפיין התקשורתי התומך בהמתת חולים סופניים המבקשים לשים קץ לסבלם. בעקבות פרסום מקרה של אשה המתעתדת לטוס לשוויץ ושם ליטול רעל ממית בשל מחלתה הקשה, התעורר מחדש הדיון בנושא.
בארגון חותם הביעו התנגדות עזה לתיקון חוק הנוטה למות והתרת המתת חולים סופניים וכינו את המתת החולים הסופניים "התאבדות". יש לציין כי לאחרונה דחתה וועדת השרים את הצעת החוק של ח"כ עופר שלח בנושא, אולם לשולחן הכנסת כבר הוגשה הצעה דומה של חברי כנסת מסיעת מר"צ.
רוצה להישאר מעודכן? הכותרות החשובות מידי שבוע אצלך במייל!הירשם עכשיו!
"עם כל הצער שיש על סבלם של החולים, צריך לומר בקול ברור – לאדם אין זכות לקצר חיים. זה לא חסד אלא התאבדות", אומרים בחותם. "מדובר בקמפיין שמשרת גישות ליברליות קיצוניות, בהן הפרט הוא העיקר, ובשם עקרונות חופש ושוויון מגיעים למצב של המתת אנשים".
"מעבר לאיסור התורה המפורש על נטילת חיים, ישנה סכנה של כניסה למדרון חלקלק בתחום זה. כל העולם, עם כל החופש והזכויות, חושב שזה חוק רדיקאלי מדי, וגם לפי המחקרים רואים שהיה ניצול של ההיתר והקלות במקומות שהיו", מסביר ד"ר חיים כהן מארגון חותם, שעסק בתחום החולים הסופניים שנים ארוכות.
"כשפורצים את הדלת ומאפשרים את זה, מאוד קשה לווסת את המצב, וגם באופן מחקרי אין עדיין קריטריונים אובייקטיבים כי לפעמים רופאים חושבים משהו אחד, אבל בפועל אדם ממשיך לחיות עוד כמה שנים".
בחותם מציינים כי בהולנד בשנים האחרונות חזרו והתרחשו חריגות חמורות, אשר בחלקן אומצו רק בדיעבד על ידי ההסתדרות הרפואית ההולנדית. למעשה, מבוצעות המתות רבות של קטינים ויילודים פגומים גם ללא הסכמת הוריהם, כאשר קשה לייחס לתינוקות עצמם הסכמה מדעת. הומתו אנשים מחוסרי הכרה ללא הסכמתם המפורשת, ביניהם חולים פסיכיאטריים, שחלקם, כלל איננו סופני או חשוך מרפא.
לצד הביקורת על הרצון לשנות את החוק, בחותם מציינים כי חולה אנוש, במצב של קריסת מערכות, שהרופאים אומרים שאין תקנה לרפאותו, למרות שאסור לנתק אותו ממכשירי החייאה, אין חובה לחברו למכשירים כאלה.
"אין קנה מידה אובייקטיבי מובהק לרופאים להגיד מתי אדם ימות. להימנע מפעולות זה מילא, אבל על בסיס קנה מידה לא אובייקטיבי לקחת את החיים זו גישה מאוד רדיקלית", אומר ד"ר כהן.
