"גם ליהודים יש זכות קיום בארץ"

תושב נצרת עלית, ערן רוזן סובר, כמו יהודים לא מעטים, כי ישנה זכות לערבים וגויים לחיות בארץ ישראל. הוא מתנגד לטרנספר לערבים, לגזענות נגד ערבים ובקיצור, הוא מגדיר את עצמו מהצד השמאלי של המפה. בראיון לרדיו 'גלי ישראל' הוא מספר על המצב הקשה שנוצר ליהודים בצפון הארץ ומרגיש צורך לצעוק "גם ליהודים יש זכויות".

"בשקט, בשקט, כל מי שיכולנוטש את נצרת עלית. מי עוזב בסופו של דבר? האנשים החזקים בעלי האמצעים, המעמד הבינוני פלוס. ברגע שהעיר מאבדת מהצביון שלה ואתה מרגיש זר בעיר שלך, אתה נוטש אותה לצערך או שלא", מסביר רוזן. "גם לי יש זכות קיום. ברגע שכל המרחב הוא רק לערבים, ורק לערבים, יש פה בעיה מאוד קשה", הוא קובע.

"יש כאן הפליה נגד יהודים - אנחנו רוצים רק לשרוד"

"ברגע שאתה רואה שכונות רק של ערבים שאין בהם יהודים בכלל, אז אתה אומר, רגע, בעצם מה אנחנו עושים פה? אם אין לנו זכות אפילו לשרוד אז זה משהו מאוד בעייתי. עכשיו בנצרת אתה לא יכול לגור. גם בכפר קנא, שפרעם וכאלה אתה לא יכול. גם המדינה לא מוכרת לך וגם הערבים לא מוכרים. אז איפה אתה תגור? אתה רוצה שוויון כדי להתקיים אתה לא מבקש משהו אחר" אומר רוזן. "אני בכל מקרה מעדיף לחיות בעיר יהודית, כל אחד צריך לשמור על התרבות שלו בסך הכול. תן לי לחיות באזור שהוא מתאים להשקפה שלי ולקיום שלי".

בהמשך, מספר רוזן על הדרך בה נוקטים ב'מנהל מקרקעי ישראל' כדי לא למכור דירות ומגרשים ליהודים. "אני ייתן לך דוגמא מאוד פשוטה. 2,400 מגרשים מוצעים ביישובי מגזרי המיעוטים בצפון, לדרוזים, צ'רקסים, בדואים וערבים. קהל היעד לא יהודי. אין בשום מקום בעולם, בגלובוס כזו הפליה. עכשיו אף אחד לא אומר שלא יתנו הטבות לערבים ולא יבנו להם. אבל גם לנו צריך. אם אני לא יכול לבנות שמה, וגם לא יכול לבנות פה, כי כל מגרש שיש פה ערבים לוקחים, אז היכן אנחנו נגור?!" מקשה רוזן ומסביר את הפטנט של 'מנהל מקרקעי ישראל'. "פשוט רשום 'לבני המקום' או לפעמים אפילו 'לא ליהודים'" אומר רוזן.

"נערה יהודייה לא יכולה ללכת ברחוב"

"אני ייתן לך דוגמא ממפעל מקרקעי ישראל שבאום אל פאחם – "בנייה עצמית בשכונת אל חנוק, שלב ג'. 64 מגרשים וכ-135 יחידות דיור בבנייה עצמית. הרשמה בהגרלה לתושבי המקום". תבין, אף אחד לא רוצה לקחת מאף אחד אבל ברגע שלהם בונים וליהודים לא בונים בתים, אתה בבעיה קשה מאוד. בנצרת עילית לא בנו שנים ארוכות בתים ליהודים. זה לא הגיוני".

רוזן אומר כי הבנייה הערבית בארץ מבחינתו היא בסדר גמור, אך מתלונן על חוסר מקום המגורים שנותר ליהודים כתוצאה מכך. "בונים בנצרת שכונות זה בסדר אבל גם לנו מגיע שכונות. התחושה פה בעיר של ייאוש שכל מי שיכול עוזב. דו קיום זה שכל אחד יכול לשמור על הקיום שלו כל המרחב חיים שלו. ברגע שנערה יהודייה לא יכולה ללכת ברחוב בגלל הטרדות קשות שיש פה יומם וליל, הם לא יעשו את זה בכפרים הערבים".

"התחושה שלחיות פה ולגדל משפחה זה בלתי אפשרי. וזו בדיוק הסיבה שאנחנו עוזבים את נצרת עילית בכאב לב. אין לך מי שיקנה פה, כלומר ערבים יש, אבל אין פה יהודים שיקנו. פשוט הם רוצים לשמור על הזהות שלהם. עזוב שמדינת ישראל היא מזמן לא יהודית. אפשר להגיד כמה שרוצים שזה מדינה יהודית, אבל רוב האזורים הערביים במדינה, אתה בכלל לא יכול לגור בהם. בוואדי ערה לא תראה בית של יהודי אחד".

"שכונת קציני צה"ל התמלאה בערבים"

רוזן ממשיך ומספר על ההשתלטות הערבית אפילו על שכונות של קצינים המשרתים ב'קבע' בצבא. "שכונת ברט" הוא מספר, "היא שכונה שצופה על עמק יזרעאל וגם על הגולן. שכונה מאוד יפה על צלע הר. היא הייתה של אנשי קבע ובא נגיד, היום היא כבר שכונה ערבית. למה אנחנו כל הזמן חיים בפחד ובעצם מלחמה כדי להתקיים מה אנחנו בסך הכול מבקשים? אנשים פה זה אוכלוסייה נהדרת בעיר, ולצערי מי שיכול נוטש וזה לא מופיע באמצעי התקשורת וגם לא מעניין את הממשלה. איך אמר לי בכיר במשרד לפיתוח הנגב והגליל, "איחרנו את הרכבת". זה עצוב מאוד".