'אוהב צדיקים' - הרבנית שהלכה בין הטיפות

השבת, כ"ד שבט, יום ההילולא של הרבנית הצדקנית מנוחה-רחל סלונים זכותה יגן עלינו ועל כל ישראל.

הרבנית מנוחה רחל היתה בתו של אדמו"ר האמצעי ונכדתו של אדמו"ר הזקן. היא נולדה בי"ט כסלו תקנ"ט – בדיוק באותו זמן בו סבה – אדמו"ר הזקן – השתחרר ממאסרו. השם מנוחה רחל ניתן לה בהוראת סבה בגלל עתוי זה: מנוחה – באמרו כי כעת תהיה לנו מנוחה, ורחל על שם בת שהיתה לו ונפטרה בצעירותה.

מאז שהרבנית מנוחה רחל היתה ילדה ממש קטנה, היא השתוקקה לעלות לארץ ישראל. היא גרה ברוסיה, אך שמעה שיש ארץ ישראל, "ארץ אשר ה' א-לקיך דורש אותה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ארץ של היהודים – ומאז ששמעה זאת מאד השתוקקה לבוא לארץ ישראל.

לפעמים, אם מאד משתוקקים למשהו ולא מקבלים אותו, אפשר להיות חולה מכך. היא כל כך אהבה את ארץ ישראל והשתוקקה אליה, עד שנעשתה חולה אנושה מכך. אביה, אדמו"ר האמצעי, לחש באזנה – היא כבר בקושי שמעה –  שהוא מבטיח לה שכאשר היא תגדל היא עוד תזכה לעלות לארץ ישראל.

נשמתה שמעה את הבטחת אביה, צדיק גדול המבטיח ברוח הקדש, וכמובן שהיא האמינה לאביה, ומכך קבלה כח בנפשה והחלה להתאושש עד שהבריאה, אך גם לאחר שהבריאה היא היתה מאד רגישה.

גם כאשר גדלה והתחתנה המשיכה להשתוקק לעלות ארצה, זו היתה מגמת חייה. לאחר פטירת אביה כבר הגיע הזמן שהיתה מוכנה לעלות לארץ. היא באה לבקש ברכת פרידה מבן דודה, הרבי הצמח-צדק, וגם ספרה שהדבר היחיד שמפריע לה הוא שגופה חלוש והיא עלולה להצטנן. הרבי הצמח-צדק ברך אותה שכאשר ירד גשם בארץ ישראל, היא מהיום והלאה – כל חייה – תלך בין הטפות. על דרך הטבע זה לא יכול להיות, זה נס גדול מאד, אבל כך היה בזכות ברכת הצמח-צדק. חשוב, שלא עושים נס סתם – כל נס שה' עושה זה בשביל מטרה. גם כאן, לא סתם קונץ – אלא בשביל שלא תצטנן. הרבי ברך אותה בבריאות ואריכות ימים, ובאמת היא האריכה ימים מאד, וכשהיה גשם – הגשם לא ירד עליה כלל.

הרבנית מנוחה-רחל לא היתה רק חסידה, חכמה וצדיקה אלא גם בעלת יזמה: היא יסדה את הקהילה האשכנזית-חסידית בעיה"ק חברון –  כל קהילת חב"ד, ובכלל הקהילה האשכנזית (עד היום, אחרי הרבה שנות הפסקה), זה בזכותה. היא הקימה קהילה זו, קהילה פורחת וצומחת, קהילה משיחית מאד – כי לבוא לארץ זו משימה משיחית של חסידים הבאים לארץ לחיות בה כפי שיהודים צריכים לחיות.

הנקודה שצריך ללמוד ממנה זה האהבה לארץ ישראל, בנין ארץ ישראל, וההכרה שביאת משיח תלויה הרבה בכך שיהודים באים לארץ, בונים אותה, וחיים בה כפי שחסידים צריכים לחיות – לעשות את הארץ שלנו ארץ של חסידים – "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". הרבה מישיבתנו כאן זה בזכותה – זכותה יגן עלינו, ושנזכה להדבק בהתלהבותה לארץ ישראל ולעשות כאן מקום של חסידים אמיתיים.

[ע"פ כינוס ילדים כ"ה שבט ה'תשס"ז]