מתוך עלון "הרכבת נוסעת"
רבי מרדכי היה בנו של רבי מנחם-נחום מטשרנוביל. בעוד שאביו היה עני מרוד, דרך עבודת ה' של רבי מרדכי היתה בעשירות גדולה והוא אף דרש ממון רב מחסידיו שהיו גבירים נכבדים.
מנהג היה לרבי מרדכי: באחד מימות החנוכה אחד מחסידיו העשירים היה מזמין אותו לביתו להדלקת נרות, רבי מרדכי היה מדליק נרות בבית החסיד וגובה עבור כך סכום נכבד.
אחד מחסידיו של רבי מרדכי היה גביר גדול ויחד עם זה גם קמצן גדול. הוא מעולם לא הזמין את רבי מרדכי להדלקת נרות – גם מפני שלא רצה לשלם את הסכום שהרבי ישית עליו וגם מפני שידע שלרבי מרדכי יצטרפו עוד חסידים רבים שיהפכו את ביתו למקום פחות נקי ומסודר ויותר "חסידי וחמים".
שנה אחת, בחנוכה, רבי מרדכי הגיע לעירו של אותו חסיד, כאשר כל אנשי העיר באו לקבל את פניו של רבי מרדכי, ניסה החסיד האמור להתחמק ולתפוס מקום טוב מאחור, אך בהשגחה פרטית דחפו אותו קדימה עד שמצא את עצמו עומד מול רבי מרדכי, ובלית ברירה הזמין אותו להדליק נרות חנוכה בביתו. כאשר רבי מרדכי אמר לחסיד שזה יעלה אלף רובל אותו חסיד נשם לרווחה כי ידע שביקור עלול להיות הרבה יותר יקר.
הזמין החסיד את רבי מרדכי לעלות לעגלה שלו ולנסוע אליו הביתה, אך כאשר שמע רבי מרדכי שמדובר בבית רחוק שיש לנסוע אליו אמר שנסיעה לא היתה כלולה בחשבון, אם נוסעים – מוסיפים למחיר עוד אלף רובל... כמובן שלחסיד לא היתה ברירה, עלו השנים לעגלה ונסעו. כאשר הגיעו לביתו של אותו חסיד ראה רבי מרדכי שהדירה נמצאת בקומה שניה או שלישית בבית דירות, שוב טען רבי מרדכי שהתשלום המקורי כלל רק קומת קרקע, ואילו עבור כל מדרגה שהוא עולה הוא מבקש אלף רובל...
החסיד המיואש עלה עם רבי מרדכי ועם שאר החסידים שהצטרפו לביקור וספר יחד עם הרבי את עשרות המדרגות שהובילו לדירתו. כמו שאותו חסיד חשש תמיד, החסידים שהצטרפו לביקור לא הוסיפו לסדר והנקיון ששררו בבית... בעוד החסיד יושב מתוסכל, מביט בחסידים עם הבוץ על הנעליים ומהרהר בעשרות-אלפי הרובל שהוא חייב לרבי, מגיש לו רבי מרדכי מסמך ומבקש ממנו לחתום: "כאן כתוב שאתה מעביר לרשותי את כל רכושך" מסביר רבי מרדכי... החסיד המיואש חותם, רבי מרדכי מדליק נרות ומבקש מהחסיד שילווה אותו החוצה.
כאשר יצאו מהבית, הסביר רבי מרדכי לחסיד: "דע לך, שעד היום כל הכסף שהיה ברשותך היה כסף טמא. כסף טמא הוא כסף שהושג בדרכים לא טובות: בהנאה מחילול שבת, במשא ומתן שלא באמונה, מרוח כתוצאה מהעסקת גוי במקום יהודי וכד'. הכסף הטמא שהיה בידך הוא הסיבה לקמצנותך הגדולה: כאשר יש ביד כסף טמא – קשה מאד להפרד ממנו ולגמול חסד בעזרתו. כעת, לאחר שהעברת את כל רכושך לרשותי – כספך נטהר. אני מחזיר לך את הכל, חוץ מאלף הרובל הראשונים, ומקווה שמהיום והלאה תשמור על טהרת כספך". ואכן, מאותו יום והלאה אותו חסיד נזהר באופני פרנסתו – שיהיו כשרים כדבעי – והפך להיות נדיב.
