אלבז – שוטר אמיץ

[caption id="attachment_5739" align="alignleft" width="100%" caption="רמת מגרון. (צילום: n/m) "]
"אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"? לא כשהצבא והמשטרה בתמונה.
יום שלישי, ב' אדר, רמת מגרון. מספר ערבים מתקרבים למבנה בו מתגוררים הבחורים. הערבים לא תמימים, בידיהם אבנים, אחד אף אוחז בסכין. באותה שעה היו בצריף חמישה בחורים אשר הבחינו בנעשה.
מה עושים? נשק אין, לקרוא לצבא? אין ברירה. אחד הבחורים מתקשר למוקד ומזעיק עזרה.
הערבים קצת חוששים, בהתחלה הם זורקים את האבנים מרחוק אבל לאט לאט הם מתקרבים. הצבא הגיע, הערבים בורחים, מתבצע מרדף אשר בסופו הם נתפסים. בחיפוש על אחד מהם נמצא סכין. "הזמנו משטרה" הודיע מפקד הכח לבחורים, "הניידת תגיע ותוכלו להגיש תלונה".
 
נעזוב לרגע את חברינו הממתינים לניידת ונדלג להר חברון. גם שם התקרבו ערבים והגיעו כמעט עד למבנה הישיבה במצפה אשתמוע. רב ומספר תלמידים מהישיבה יצאו לבדוק מה קורה ונתקלו בחייל האבט"ש. "אסור להם להתקרב לפה", אמר להם החייל. "נו", שאלו אותו "מה אתה עושה בנידון?" החייל מלמל משהו לא ברור, אך סרב לטפל בנושא.
"אין ברירה",  הבינו התושבים וירדו לטפל בבעיה בכוחות עצמם. הערבים לא נשארו חייבים וכשהתקרבו אליהם הם החלו לזרוק אבנים. האבנים כמעט ופגעו ביהודים, אחד מהם שלף את אקדחו וירה באוויר, רק אז הערבים עזבו את המקום..
נחזור לניידת, אולי היא כבר הגיעה לרמת מגרון? בעצם, לא צריך, אפשר להשאר, גם לפה היא הגיעה. השוטרים פרקו ממנה בנחישות ולאחר תחקור קצר בשטח לקחו איתם את היורה, החרימו את נשקו, ויצאו בדהרה כשפניהם צפונה, לגע'ברה. שם כבר ממתין החוקר עמוסי לעוד יהודי בו יוכל להתעלל.
לעומת מצב רוחו המרומם של עמוסי, יושב באותה השעה החוקר אלבז בתחנת בנימין ולא יודע מה לעשות עם הבּרוֹך שנפל עליו. החיילים הטיפשים עכבו את הערבים, ועוד מי המתלוננים, לא אחרים מאשר תושבי רמת מגרון שנואי נפשו. "תביאו את המתלוננים לתחנה" הוא הורה לשוטרי הסיור, והחל לתכנן את צעדיו הבאים. השוטרים בשטח הסבירו לבחורים בטוב טעם שהתלונה צריכה להיות בתחנה, בצורה מסודרת.. אין ברירה.
הבחורים בניידת אחת, הערבים בשנייה והיידה לתחנה. בתחנה, כשניסו הנערים להגיש את התלונה, נתקלו להפתעתם בסירוב. פתאום התברר שגם הערבים הגישו תלונה. "תגישו את התלונה שלכם תוך כדי החקירה", אמר להם אלבז בארס.
"חקירה על מה?" הם התפלאו. "שזרקתם על הערבים אבנים, ששהיתם בשטח צבאי סגור ושהסגתם גבול. השטח בכלל של הערבים", הפך אלבז את הקערה על פיה. האחרון שלף מצלמת וידאו וביקש מכל אחד מהערבים להצביע על היהודי שתקף אותו. כשניסו אלו למחות על הנעשה, היסה אותם אלבז בגסות. את המגמתיות שלו לא הסתיר אלבז אף מהחיילים;
"מה עשיתם שם?" שאל אלבז את הערבים. "באנו לחרוש" הם ענו. קצין צה"ל שעצר את הערבים ניסה להציל קצת את כבודו האבוד והעיר שאין כרגע חריש. אך אלבז נחלץ לעזרתם והשיב שהם התכוונו שבאו להתכונן לחריש..
הבחורים, שהפכו בינתיים למעוכבים לחקירה, שוחררו לאחר מספר שעות בתנאים מגבילים, הערבים, ללא כל תנאי. גם בחברון נאלץ עמוסי לוותר על הטרף. זאת לא לפני שהחרים לו גם את נשקו הארוך..