בזוית חדה: מלכות ודמוקרטיה – מניגודים לשילוב מנצח

[caption id="attachment_15002" align="alignleft" width="100%" caption="יהושע הס - תנועת דרך חיים"]

אני חבר בתנועת דרך חיים. מה זה, ובשביל מה זה טוב? – מאמר ראשון בסדרה

מצד אחד, כולנו רוצים משיח, מלכות מתוקנת, מדינה יהודית של ממש. מצד שני, כולנו חיים במציאות עכשווית.
כשאנחנו מדברים על מדינה אנחנו לא מתכוונים למשהו ערטילאי, לא מוכר. אנחנו חיים בתוך אחת כזאת. לכן אלו דיבורים שאנו רוצים ליישם בפועל. לכן גם כל דיבור על שלטון יהודי  מתוקן חייב להיות ישים, חייב להיות כזה שאנו מוכנים לגבות אותו גם באסיפת בחירות או מאמר עיתונאי ולא רק בשיחה פנימית של בית המדרש; ובתוך בית המדרש גופו הוא צריך להיות גם בשיעור הלכה למעשה ולא רק בפסגת שיעורי המחשבה, בשעת כיסופים.

בין חלום למציאות?

כך נוצר המתח בין דמוקרטיה למלוכה. מצד אחד עם ישראל חלם כל הדורות על משיח; בכל המדרשים, וגם ברמב"ם, מופיעה דמותו של המשיח; התנ"ך מלא מהבטחות ה' לדוד עבדו לשים את כסאו לנצח לפניו, וגם התפילות שלנו מלאות ממנו. מצד שני, בעולם שלנו היום, דמוקרטיה היא השיטה השלטת. ולא בכדי.

הדמוקרטיה היא חלק מאיתנו

לא רק שזו צורת הממשל הכי טובה שיש היום בשטח, אלא גם כל אחד מרגיש שהוא באמת רוצה להיות שותף לשלטון. שהוא באמת מלך. שבכל שלטון שיהיה הוא בעצמו רוצה את ההזדמנות לבוא לידי ביטוי הכי שלם שהוא יכול. וזה לא שייך לתת את השלטון למישהו אחר, מי שלא יהיה. יש בזה משהו מאד אמיתי. אדם מרגיש אחראי, שותף, אם זה מצליח זה גם בזכותו ואם לא אז זה גם באשמתו. כך בונים מסגרת משותפת, תרבות, שכל אחד יכול לתת בה יד לקידום שלו ושל החברה. [על הצדדים השליליים שיש בזה, ויש בזה, נדבר בפעם אחרת בע"ה. אבל זה לא מבטל את החיוביים].

טעון שיפור

מצד האמת, גם הדמוקרטיה כבר מתחילה להיות רעועה. העקרונות הכל כך חשובים לה, כמו שוויון מלא בפני החוק, לפחות כפי שהעיקרון הזה נתפס היום, כבר מתחילים למוטט את כל הדמוקרטיות הגדולות בעולם. כל מדינות אירופה הגדולות – צרפת, אנגליה ועוד, וגם ארה"ב, כולן מאוימות באבדן זהות מוחלט על ידי חדירה מוסלמית, שאין בכוחן למנוע בגלל כללי הדמוקרטיה שהנהיגו. לכולם מובן שזו רק שאלה של זמן עד שיגדירו מחדש את הכללים, כך שמותר יהיה לציבור להגן על זהותו מפני פולשים זרים שמטרתם לקעקע את המדינה. וזה לא נגמר רק בקעקוע המדינה, הלא גם ערכי יסוד קולקטיביים נוספים נפגעים כמו ערכי המשפחה למשל.
אבל גם כשהדמוקרטיה תתרועע, לא נחזור לאוטוקרטיה. תהיה פרשנות חדשה של הכללים, יכירו בזכותו של עם להגדרה עצמית כחלק מזכויות היסוד, ימנעו מיחידים או מקבוצות למוטט תרבות של מדינה, אבל יישארו עם מרכיבי הדמוקרטיה הבסיסיים. כי כמו שכתבנו קודם, כל אחד מרגיש שזכותו להיות שותף, ועל הזכות הזו לא נוותר.

המלך כמנגנון הגנה

במילים אחרות, הדמוקרטיה חשובה, אבל יש צורך במנגנון הגנה נוסף על העם. אם הדמוקרטיה באה לוודא שמה שהעם רוצה זה מה שיהיה, צריך לשים לה שער עם בריח לוודא שהיא עצמה לא מאפשרת את אבדן הזהות העצמית של העם לדעת. צריך מישהו שמחזיק בראש את הציור איך יראה העם, את התרבות שלו, את הזהות שלו, ושומר על גבולות הדיון הפנימי.
זה לא יכול להיות סתם מישהו סמלי, כמו נשיא המדינה היום. אז הוא הופך להיות חסר משמעות. לכן זה חייב להיות מישהו שמחזיק בידיו את הסמכות לעצור בפועל תהליכים, שגם אם הם דמוקרטיים, הם הרסניים. זה לא יכול להיות גם בית המשפט העליון, כי לא מדובר כאן על אכיפה של כללים משפטיים, אלא על תרבות וזהות. זה לא עניין לבית משפט.
אם הגענו לכאן, זהו תפקידו של המלך. לא לחינם ההגדרה היחידה שהתורה מגדירה, מי יכול להיות מלך היא – "מקרב אחיך תשים עליך מלך. לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא". לא משנה מי הוא יהיה, העיקר שיהיה יהודי [וגם בזה היה כדאי להאריך, אבל בע"ה במאמר אחר].
אז איזה משטר יצא לנו, אם נקבל את הכללים האלו?

דמוקרטיה מלכותית או נשיאותית

המשטר יהיה דמוקרטיה נשיאותית, או מלכותית. כלומר, החלטות מתקבלות ברוב של האזרחים, אבל הן כפופות לווטו של מלך, שהעם שם עליו. זו צורת משטר מתוקנת, שעולה מהדרכות התורה ופוגשת גם את הצרכים המציאותיים של ימינו. יש כאן מענה אמיתי גם לשותפות האמיתית של כל אחד מהעם בעיצוב החיים הציבוריים, וגם לצורך לשמור על הכיוון הכללי.
איך נדע שזה עובד? – כדאי פשוט לנסות.
אם אי אפשר, בשלב זה, לנסות במדינה שלמה – אפשר לנסות בקטן יותר, ולגדול. למשל, להקים תנועה שתתנהל בדיוק בדרך בה אנו רוצים לנהל מדינה.
כמובן שהבעיות שאיתן מתמודדת תנועה הן קטנות בהרבה מבעיות של מדינה, אבל גם מהן אפשר ללמוד לא מעט. במיוחד שככל שהתנועה גדלה, גדלים גם האתגרים, ומתפתחת הלמידה, ובמקביל – ככל שיותר יהודים משתתפים בתנועה כזו – גם היכולת לשנות את המציאות בגדול הולכת ומתממשת.
בזוית חדה - המהפכה, המלך וועד הבית

לא רק מדברים

תנועת דרך חיים בנשיאות הרב יצחק גינזבורג שליט"א, בה אני חבר, פועלת לפי תקנון המשקף את השילוב שהזכרתי – התנהלות דמוקרטית תחת סמכות ווטו נשיאותית.
לקבלת פרטים על התנועה שלחו מייל לכתובת: [email protected]
הבהרה: הכתוב במאמר איננו "תעודת הזהות" של התנועה, אלא זווית אחת (חדה...) אישית של הכותב. יש עוד הרבה מה לכתוב, להבהיר וללבן ביחס למשטר מתוקן בכלל ולתנועה בפרט, ואי"ה נזכה להוסיף עוד בנושא הרחב הזה.
תגובות למחבר ניתן לשלוח במייל [email protected].